tag:blogger.com,1999:blog-87696384091193296712024-03-22T00:41:37.710+02:00Wicked בלוגבלוגו של רולפלייר פלוס ארבעwickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.comBlogger31125tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-27696677802605101812014-07-22T00:24:00.002+03:002014-07-22T00:24:59.609+03:00ערכת ההתחלה של המהדורה החמישית של מבוכים ודרקונים - אכזבה מפתיעה!<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
ברכות קוראים יקרים!<br />
<br />
אני נאלץ לשתף אתכם בחוויה המאד לא נעימה שהיתה לי כשקיבלתי, לאחר המתנה קצרה, את ערכת ההתחלה של המהדורה החמישית של מבוכים ודרקונים. הייתי, לדעתי, די מוכן לה. אני עוקב כבר זמן מה אחרי מה שרבים וטובים כתבו עליה, אבל אני מקדים את המאוחר.<br />
<br />
כאמור, קיבלתי את הערכה. צילמתי אותה לפני הפתיחה:<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiiqTFbHv45b7ZXR194TM9YndOsbEvrS3r0s2l0BzFPo1A21uaBgCmKfaSZiHf8nfb9_nuzYVJbchBZ0JQzM9n1xDyVHkoauzCx0sq_buGBxu6pRR2oeQbT58mAyA2rzWMj-OApjduA4Npx/s1600/IMG_20140721_235428.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiiqTFbHv45b7ZXR194TM9YndOsbEvrS3r0s2l0BzFPo1A21uaBgCmKfaSZiHf8nfb9_nuzYVJbchBZ0JQzM9n1xDyVHkoauzCx0sq_buGBxu6pRR2oeQbT58mAyA2rzWMj-OApjduA4Npx/s1600/IMG_20140721_235428.jpg" height="320" width="240" /></a></div>
<br />
<br />
די התרגשתי. לא השתתפתי בחוויה של המהדורה הרביעית, הייתי עסוק בדברים אחרים, כך שמבחינתי מאז מהדורה 3 לא פתחתי מהדורה חדשה של מבוכים ודרקונים.<br />
<br />
בכל מקרה, זה מה שהיה שם במבט ראשון:<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi7XP11xxY-uWsfnB5WR0jih3e5vCSm8Wi6wG-Ef-oUvBnCyT0uO-iiJxPaT-qgpcczweFr10WXUjL9RhZkKgzYltIrBlqsPGjWl4oGeQELJ-lCa6k7_8uMQqDhJvkO_tEH_r3IsO4cnWeu/s1600/IMG_20140721_235508.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi7XP11xxY-uWsfnB5WR0jih3e5vCSm8Wi6wG-Ef-oUvBnCyT0uO-iiJxPaT-qgpcczweFr10WXUjL9RhZkKgzYltIrBlqsPGjWl4oGeQELJ-lCa6k7_8uMQqDhJvkO_tEH_r3IsO4cnWeu/s1600/IMG_20140721_235508.jpg" height="320" width="240" /></a></div>
<br />
<br />
שזה נחמד, אני אוהב קוביות, אבל זה לא מה שחיפשתי. המשכתי לחטט:<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhqB2hyA4HrpzXqX8RTO16dM-Pe5L6yfvWvPgVTfLuKk-Qqe6eNeHGjnd_MY5wb9Ej2UK51peRiQIRPcbQ0eOOSeXvhIPSwT6DMPoyYYwXwcHzdUeuqxyDPOdEvzso6ewXbrfEQUDE16Y7G/s1600/IMG_20140721_235519.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhqB2hyA4HrpzXqX8RTO16dM-Pe5L6yfvWvPgVTfLuKk-Qqe6eNeHGjnd_MY5wb9Ej2UK51peRiQIRPcbQ0eOOSeXvhIPSwT6DMPoyYYwXwcHzdUeuqxyDPOdEvzso6ewXbrfEQUDE16Y7G/s1600/IMG_20140721_235519.jpg" height="320" width="240" /></a></div>
<br />
אתם מתחילים לראות את הבעיה, נכון? בסוף פתחתי הכל:<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgW2o1ICiuh2aO7o9aFfQ_XQUyHjyJUQ23arttp_CpNnAgd776ulWlyTwC2zpmQLDNdURkWLFfPROU3WIz8N_gDc7rXbtYUqh3OSX8ri0Sa9pQo5vZJSHCL0W_7wloMskMfDwLpNpiGuPeP/s1600/IMG_20140721_235544.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgW2o1ICiuh2aO7o9aFfQ_XQUyHjyJUQ23arttp_CpNnAgd776ulWlyTwC2zpmQLDNdURkWLFfPROU3WIz8N_gDc7rXbtYUqh3OSX8ri0Sa9pQo5vZJSHCL0W_7wloMskMfDwLpNpiGuPeP/s1600/IMG_20140721_235544.jpg" height="320" width="240" /></a></div>
<br />
<br />
זהו! זה כל מה שהיה שם! הרגשתי מרומה. איפה הבננה שלי? איפה השמפו? משקפי תלת המימד? והכי חשוב, איפה שואב האבק למנחה???<br />
<br />
ואז הבנתי.<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhGhSxwxD0Mi3zsVVNxkddUvi_OiWaqhPpmLe8bSBDj34VCPmNP8NM2t0FwmBFJC5rSv_ss798L0456h323yTv9nUPqbeX0nV9LhEO0HEjpNXqEhQwnZd6M48oT02bfSfKqHPi6mVzXvJYf/s1600/IMG_20140721_235601.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhGhSxwxD0Mi3zsVVNxkddUvi_OiWaqhPpmLe8bSBDj34VCPmNP8NM2t0FwmBFJC5rSv_ss798L0456h323yTv9nUPqbeX0nV9LhEO0HEjpNXqEhQwnZd6M48oT02bfSfKqHPi6mVzXvJYf/s1600/IMG_20140721_235601.jpg" height="320" width="240" /></a></div>
<br />
<br />
ערן אבירם עבד עלי. עלי! שבועות חיכיתי לבננה שלי! שבועות!<br />
לא היתה ברירה, הרגשתי שאני חייב ללמד אותו לקח.<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi7x00Hb2pfiQW8N8JrVvoAcazzQfTyVqOwgR1KBxqaRtt0jMBxeSLQBhMlbHFaUPdOsDqVea81QUrKNbqSLbHQF5DKztEo5-7aOk5ktKNVDVan9NIle77zt-XEwd3HdMt0eTCwF-mzqzNf/s1600/IMG_20140721_235656.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi7x00Hb2pfiQW8N8JrVvoAcazzQfTyVqOwgR1KBxqaRtt0jMBxeSLQBhMlbHFaUPdOsDqVea81QUrKNbqSLbHQF5DKztEo5-7aOk5ktKNVDVan9NIle77zt-XEwd3HdMt0eTCwF-mzqzNf/s1600/IMG_20140721_235656.jpg" height="320" width="240" /></a></div>
<br />
<br />
צלצלתי למורגן, היא יודעת לטפל באנשים כאלה. אני יכול להבטיח לכם שזה לא יקרה שוב, יש מי ששומר עליכם מפני שרלטנים.<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgevfot6_rBm_yuhBQymcEgZHzmqyX32hfnvNgevbkOexxSidE44yFkBLZ7pV2HIOxXplPMPH-0TUfpZHyHHjAhtzSezylGvl1qk93OYXjuBzOZXKobXDSmJbv4Y-EBJX1mMik10ohOW40q/s1600/IMG_20140721_235824.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgevfot6_rBm_yuhBQymcEgZHzmqyX32hfnvNgevbkOexxSidE44yFkBLZ7pV2HIOxXplPMPH-0TUfpZHyHHjAhtzSezylGvl1qk93OYXjuBzOZXKobXDSmJbv4Y-EBJX1mMik10ohOW40q/s1600/IMG_20140721_235824.jpg" height="320" width="240" /></a></div>
<br /></div>
wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-37965534160394053602012-07-27T18:54:00.002+03:002012-07-27T18:54:31.914+03:00היי תראו, מאמר שלי באתר המשחקיה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
כתבתי מאמר המשווה בין הערכות למתחיל של D&D (מהדורה רביעית) ו-Pathfinder. לכו לקרוא <a href="http://www.hamishakia.co.il/2012/rpg-beginner-set-battle/" target="_blank">כאן</a>.</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-58306562588143875872012-06-02T10:11:00.000+03:002012-06-02T10:11:59.693+03:00מחשבות על ולקראת המהדורה החמישית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
הערה - זה הופך לבלוג על משחקי תפקידים. לא יודע למה, אבל שיהיה.<br />
<br />
קראתי והרצתי את הפליי טסט של המהדורה החמישית, D&DNext קוראים לה. משחק נחמד, מזכיר יותר את המהדורות הישנות מאשר את 3.5 או 4 (למעשה בכלל ולא מזכיר את המהדורה הרביעית) עם כמה לקחים שנלמדו במרוצת השנים. אני לא רוצה לכתוב עליו (טוב, לא כרגע) אלא על הרעיון של מהדורה חמישית בשלב הזה ולא, למשל, מהדורה 4.5. אני רק אציין שכל זה על בסיס התרשמותי ממה ש-Wizards פרסמו בפליי טסט. יכול להיות שספר השחקן הסופי יהיה שונה מהותית ממה שאני מדמיין לעצמי, אבל אני לא חושב כך.<br />
<br />
ראשית אני מבין את Wizards, הם בעסק בכדי לעשות כסף, ומה לעשות - ספרים לשחקן נמכרים יותר מאשר הרפתקאות או ספרי עולם. הם לא החברה היחידה שמוציאה מהדורות חדשות אחת לכמה שנים, למעשה יש חברות שמוציאות מהדורות חדשות בתכיפות גדולה יותר (אם כי לרוב בין מהדורה למהדורה ההבדלים קטנים יותר). אז כן, פעם בארבע עד שש שנים אפשר להוציא מהדורה חדשה, זה לא חייב להיות מוקדם מדי.<br />
<br />
אלא שכאן זה מוקדם מדי. המהדורה הרביעית לא היתה "סתם" עוד מהדורת מו"ד - היא היתה שכתוב מוחלט של משחק התפקידים הותיק ביותר והמוכר ביותר, אפילו המהדורה השלישית לא עשתה שכתוב כל כך מהותי במשחק. מכל בחינה שהיא המהדורה הרביעית היא משחק תפקידים חדש לחלוטין שצבר לו קהל גדול של שחקנים שאוהבים אותו ומעוניינים להמשיך ולשחק בו. ועכשיו הוא מבוטל, טוטאלית. זה לא כמו השדרוג ממהדורה 3 למהדורה 3.5 - שגרם לכולם לקנות מחדש את ספרי הבסיס (הכנסות ל-Wizards, כאמור) אבל הרגיש כמו התקדמות קדימה של המוצר. המהדורה החמישית היא, שוב, שכתוב של שיטת המשחק. זה לא משנה אם היא דומה למהדורות ישנות - היא שונה מהותית מהמדורה הנוכחית של המשחק.<br />
<br />
חובבי המהדורה הרביעית עומדים לעמוד במקום בו עמדו מאז שחר התחביב חובבי משחקים שבוטלו - מכאן והלאה ספרי המשחק שהם אוהבים לשחק עומדים להיות לא נגישים ב-Mass Print. הם עומדים לגלות את חדוות שיתוף הקבצים ומדפסות הלייזר, שלא לדבר על eBay ומכירות יד שניה. המשחק שלהם כבר אינו נתמך, ובמקומם הייתי חוטף קריזה לא קטנה על Wizards. לא מדובר פה במשחק בן שנים ארוכות שמי שעוד חובב אותו מקבל על עצמו שעבר זמנו וזה בסדר שקו המוצרים המשיך הלאה (כמו למשל חובבי המהדורה השניה), זה משחק בן ארבע שנים, חדש-דנדש במונחי D&D, הוא נמכר טוב ויש לו קהל חובבים גדול. זה לא מרגיש הוגן, זה מרגיש כאילו Wizards הפנו גב לא רק למהדורה הרביעית אלא גם לחובביה.<br />
<br />
מצד שני יש גם קהל גדול שחשוב שהמהדורה הרביעית היא משחק איום ונורא ושהמהדורות הקודמות טובות יותר - חלק גדול מהם עדיין משחק את מהדורת 3.5 שכבר מתקרבת לגיל העשור (יותר אם מחשיבים את המהדורה השלישית המקורית) וחלק ניכר מאלו כבר מצא לעצמו מהדורה חדשה בדמות Pathfinder, שרבים מכנים אותה"מהדורה 3.75" ושבשנה האחרונה עברה במכירות את D&D עצמו. חלק משחקני 3.5 ירגישו, אולי, ש-Wizards חזרו אליהם ויעברו לשחק במהדורה החמישית. אבל לא כולם, אני מוכן להמר שהרוב המוחלט של שחקני Pathfinder לא יחזרו "הביתה" - הם מצאו חברה שהם מרגישים שאוהבת אותם ומשקיעה בהם, יש להם ביד משחק שהם מאד אוהבים, למה לחזור לחברה שב-2008 הפנתה להם גב והשאירה אותם עם משחק לא נתמך אחרי חמש שנים בלבד? בוא לא נשכח, מה שעומדים להרגיש שחקני המהדורה הרביעית או-טו-טו הרגישו שחקני 3.5 ב-2008. Wizards, לדעתי, עומדים להצליח לשחזר את הרגע הזה היטב - הרגע בו קהל גדול של שחקני מו"ד הרגיש שגנבו לו את המשחק.<br />
<br />
כמובן שיהיו מי שיאהבו את מהדורה 5, שלא לדבר על שחקנים חדשים שיתחילו איתה ולא יבינו על מה כל המהומה. אבל בעוד ששחקני המהדורות הממש ישנות (ראשונה, שניה ואפילו הקופסאות) לא באו ביותר מדי טענות (היי, תכלס, החברה שפרסמה את המשחק שלהם היא לא החברה שפרסמה את 3 ו-4, TSR היא לא Wizards) - בקרוב מאד Wizards יגלו שהנסיון שלהם להשכין שלום בין מחנה 3.5 למחנה 4, או יותר נכון למכור לשניהם סיבוב חדש של D&D שכולם יאהבו, עומד להשיג תוצאה הפוכה. בקרוב ייתכן שהם ימצאו את עצמם עם שלוש מחנות - מחנה 3.5, מחנה 4 ומחנה 5, אני מהמר שהמכירות שלהם לא ישתפרו במיוחד בעקבות זה.<br />
<br />
היה שלל של צעדים ש-Wizards יכלו לנקוט כדי להתמודד עם ירידה בהכנסות וירידה מהמקום הראשון ברשימת המשחקים הכי נמכרים. הדבר הכי פשוט שהם היו יכולים לעשות הוא להגיד "תקשיבו, אנחנו עדיין מאמינים במכניקה של המהדורה הרביעית אבל כן, היא זקוקה לשיפורים" ולהוציא משחק חדש המבוסס מהדורה 4 אבל עם שינויים שיאפשרו למי שחובב 3.5 ועוד לא ברח ל-Pathfinder להרגיש שהנה, הוא יכול להתקדם קדימה בתוך הבית של D&D. לא יודע מה יכול היה להיות במהדורה כזו, קסם "רגיל" כחוק אופציונלי, שינוי במתי ואיך מפעילים כוחות - צוות יוצרים טוב היה יכול להצליח ולהוציא לאור מהדורה שהיא התקדמות ישירה ממהדורה 4 ולייצר משחק שכל שחקני המהדורה הנוכחית ירגישו שהוא המשחק שלהם עם שיפורים ולא לאבד קהל אדוק. המכירות היו משתפרות מעצם העבודה שיש ספר שחקן חדש שכולם יקנו, הם היו שומרים את הקהל הקיים, מוסיפים חדש ומחזירים את חלק מאלו שלא התקדמו איתם הביתה. אפשרות אחרת, מהפכנית קצת אבל יש חברות שעשו את זה בהצלחה, היתה להוציא לאור שדרוג קל של מהדורה 4 (4.5, כאמור) שימכר למי שכבר מכור ל-4, ומבקביל להודיע שהם חוזרים לתמוך בקו המוצרים של 3.5. להוציא מחדש את ספרי הבסיס של 3.5 (עם שיפורים, בשביל המשיכה) תחת כותרת עמו "D&D Old School" או משהו ולהתחיל ולמכור מוצרים גם לאלו וגם לאלו. <br />
<br />
בכל מקרה, Wizards לא עשו זאת וחבל לבזבז על זה מילים. תכלס, הם הפנו עורף לקהל שלהם ב-2008 - מה שיצר שתי מחנות והגיש ל-Pathfinder את הבכורה על מגש של כסף, ועכשיו הם עושים את זה שוב ב-2012 ומצפים שהתוצאה תהיה הפוכה. מישהו שם צריך חבטה טובה בראש, לדעתי בקרוב הוא יקבל אותה.</div>
wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-13923794379408563702012-04-16T10:22:00.001+03:002012-04-16T10:26:38.770+03:00המהדורה הרביעית - מה כן טוב בה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
אחרי הפוסט הקודם שלי האירו את תשומת ליבי שכתבתי אומנם למה מו"ד 4 היא שיטה גרועה, אבל לא כתבתי מה כן מצאתי טוב בה. אז כדי להשלים את התמונה, מספר נקודות טובות (אפילו מאד) במהדורה הרביעית של מבוכים ודרקונים:<br />
<br />
<br />
<ol style="text-align: right;">
<li>לכולם יש מה לעשות בקרב. למרות כל מה שכתבתי בפעם הקודמת, זה בכל אופן D&D וקרבות הם חלק (מרכזי) מהעניין. בניגוד למהדורות קדומות בהם בדרגות ראשונות הקוסם והגנב היו משועממים ובדרגות גבוהות הלוחם היה קצת מיותר, במהדורה הזו לכולם יש מה לעשות - כל הזמן. אף דמות לא מרגישה מיותרת בקרב. אני חולק, קשות, על הדרך בה אפקט זה הושג - אבל הוא הושג גם הושג.</li>
<li>אתגרי מיומנות כחלק מובנה מהשיטה. על רגל אחת, אם אתם לא מכירים, אתגר מיומנות הוא סוג של התקלות בו הדמויות צריכות להצליח במספר מסויים של בדיקות מיומנות ולא להכשל מעבל למספר אחר של בדיקת מיומנות. דרך נהדרת לתת מעט (מדי) תשומת לב ליכולות הלא קרביות של הדמויות.</li>
<li>טקסים. ההפרדה בין שני סוגי לחשים נעשתה על ידי כך שלחשים "רגילים" הפכו לכוחות התקלות ולחשי Utility שונים הפכו לטקסים שלוקחים פרקי זמן ארוכים. אני לא אוהב את החלק של לחשים ככוחות התקלות, אבל הרעיון של שני סוגי לחשים - אחד טקטי מהיר ואחד טקסי ואיטי, עוזר למנוע מצב בו הקוסם צריך לבחור אם ללמוד ביום מסויים קליע קסם או פתיחת דלתות. חוץ מזה טקסים זה מגניב, נקודה.</li>
<li>כוחות לפי רצון. נכון, כל הרעיון של הכוחות הוא רע, ועל כך ניתן לקרוא בפוסט הקודם, אבל לכל דמות במו"ד 4 יש שני כוחות על פי רצון (לפעמים שלושה), שהם בדרך כלל שני סגנונות התקפה בסיסיים חלופיים. אצל הסייר מסוג הקשת, למשל, זה יכול להיות לירות חץ בודד עם 2+ לסיכוי פגיעה או לירות שני חצים ללא בונוס. זה לא מהפכני, אבל זה נותן לשחקן איזשהו חופש בחירה בסיסי גם כשכל מה שהוא עושה זה "סתם" לתקוף. במהדורה הקודמת זה הושג על ידי הבחירה האם להשתמש ב-feat או לא (למשל Power Attack), אבל אני חושב שהרעיון של מו"ד 4 שיש לכל דמות יותר מיכולת תקיפה אחת בסיסית מעשיר את המשחק בצורה נאה יותר.</li>
</ol>
<div>
זהו, אלו ארבעת הנקודות הטובות, לטעמי, במהדורה הזו. אני מקווה שיצליחו לשמר אותן ובו זמנית להשיג אותם בצורה שונה לחלוטין. כרגע זה לא מספיק כדי להציל את השיטה.</div>
<div>
<br /></div>
</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-63321201475291259112012-04-14T23:30:00.000+03:002012-04-14T23:55:22.770+03:00המהדורה הרביעית - למה זה רע<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
התחילתי לכתוב את הפוסט הזה פעמיים. בשני המקרים ניסתי לכתוב רשימה שמנסה בו זמנית להבהיר מה טוב, לדעתי כמובן, במהדורה הרביעית ומה רע במהדורה הרביעית. בשתי הפעמים נכשלתי, משתי סיבות:<br />
<br />
<ol style="text-align: right;">
<li>את המעט שאני מוצא טוב במהדורה הרביעית ניתן לתאר בכמה משפטים, בניגוד למה שאני מוצא ממש רע במהדורה הזו. זה נתן תחושה לא מאוזנת אל מול הכותרת שהחלטתי עליה.</li>
<li>המהדורה הרביעית היא, דה-פאקטו, המהדורה של אתמול. בשנת 2013 כבר נראה את המהדורה החמישית שאמורה להיות מהדורה שאפשר לשחק בה כמו במהדורה הראשונה, השניה, השלישית, שלוש וחצי או הרביעית. תזכירו לי לספר לכם פעם את הסיפור של Rolemaster - הוא מכיל בתוכו את הסיבה למדוע זה לא יצליח.</li>
</ol>
<div>
בנוגע לנקודה הראשונה, טוב - פתרתי את זה בקלות. אני הולך להסביר למה אני חושב שהמהדורה הרביעית היא משחק איום ונורא שניתן ללמוד ממנו כמה לקחים חשובים למה לא לעשות במשחק תפקידים שולחני. לגבי הנקודה השניה - אין לי מה לעשות בנוגע אליה, אני כנראה אכתוב על המהדורה החמישית גם כן רק לקראת פרסום השישית.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
אז למה המהדורה הרביעית רעה? מכירים את הביטוי "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" (במקור באנגלית זה בכלל השטן, אגב)? אז זה לא פרט קטן - אבל כל נושא הכוחות (על פי רצון, התקלות ויומיים) הרס את המשחק <b>אבל לחלוטין לא בדרך שנראית ברורה מאליה.</b> מה שנראה ברור מאליו זה שכל הכוחות האלו גורמים לשני דברים איומים ונוראים (ונכונים, אבל זה לא מה שהרס את המשחק בצורה כל כך יסודית):</div>
<div>
<ol style="text-align: right;">
<li>זה מרגיש כמו משחק מחשב. אני לא רוצה להרחיב במילים, סביר שכבר שמעתם את הביקורת הזו. כל שחקן מפעיל את דמותו על ידי בחירה של כוח מארסנל כוחות שלרשותו. הניתוק המוחלט בין המכניקה לבין סימולציית המציאות הורס את השעיית הספק הקריטית למשחק. מה זה "כוח התקלות"? למה הסייר יכול רק <b>פעם בהתקלות</b> לירות שני חצים אל אותה מטרה עם בונוס הזריזות שלו ואם שניהם פוגעים הוא יעשה אפילו אקסטרא נזק? מה מיוחד בפרק הזמן הזה "התקלות"? מילא לו היה לכל דמות רשימת כוחות התקלות וכמות כוחות התקלות שהיא יכולה לבצע בכל התקלות. למשל בדרגה 6 אפשר לנצל שלוש כוחות התקלות - אותו כוח שלוש פעמים או שלושה כוחות שונים. איכשהו היתה נשמרת פה תחושה של דימוי מציאות, אבל לקשקוש הזה אין שום תירוץ הגיוני שניתן לבלוע ולהרגיש איתו דמות בעולם דמיוני ולא דמות על מסך מחשב. ובואו לא נדבר על כוחות <b>יומיים,</b> אני חושש לאבי העורקים שלי.</li>
<li>זה מרגיש אותו הדבר. כל הדמויות, כולן, מרגישות אותו הדבר. נכון, כוחות ההתקלות של הלוחום הם "יכולות גבורה הירואיות" ואלו של הקוסם הם "לחשים", אבל תכלס - כל שחקן עושה את אותו הדבר בתור שלו - הוא בוחר כוח ומשתמש בו. המכניקה היא אותה מכניקה, הלוחם אולי מתקיף "כוח נגד דרגש" והקוסם "תבונה כנגן רצון", אבל בגלל שדרג"ש ורצון הם אותו הדבר (דירוגי הגנה), מכניקת ההתקפה זהה לחלוטין (גלגול פלוס בונוס נגד ההגנה) והטריגר של ההתקפה הוא זה שהשחקן הצביע על הדף ואמר למנחה "אני בוחר את הכוח הזה" (אפילו שהמנחה גער בו שוב "תתאר, אידיוט") זה פשוט מרגיש כאילו כולם עושים אותו הדבר. אין יחודיות לדמויות.</li>
</ol>
</div>
<br />
וזה, כאמור, לא מה שהרס את המשחק. בכנות, יש משחקים עם מכניקות גרועות יותר וטעם דל שומן עוד יותר מהמהדורה הזו. מה שכן הרס את המשחק, בצורה מחפירה, היא העבודה ש-80% מספר השחקן הוא רשימה ארוכה של כוחות על כוחות שכאלו, סוג דמות אחר סוג דמות, וכל הכוחות האלו הם כוחות שאפשר להשתמש בהם <b>בזמן התקלות!</b><br />
<b><br /></b><br />
פעם העברתי ביקורת על המהדורה השניה על כך שלא כתוב שם איך נכון לשחק משחק תפקידים ברמה הלא מכנית. העירו לי שדווקא יש על זה כמה עמודים - וטענתי מנגד שאם 90% מהספר זה קרב ולחשים אז חמישה עמודים על משחק דמות לא עוזרים ממש - השחקנים מקבלים את המסר שזה משחק שנלחמים בו. 90% מספר השחקן במהדורה הרביעית מספר בצורה שיטתית מה הן כל היכולות המגניבות (ובאמת, חלק מהכוחות ממש מגניבים) שאפשר להשתמש בהם בהתקלות (קרב או לא). לקח לי שלושה חודשים של להריץ ולשחק כדי לתפוס את זה - אם אתה לא שחקן ותיק שיודע מה אמורים לעשות במשחק תפקידים (וגם אם אתה כן זה בסוף משפיע עליך) המהדורה הרביעית משדרת לך לאורך למעלה ממאה עמודים שבמשחק מבוכים ודרקונים <b>ההרפתקה היא תירוץ כדי לתכנן ולשחק התקלויות</b>.<br />
<br />
אני יודע, גם במהדורות הקודמות המשחק היה מרוכז קרב (כלומר, התקלות), אבל המסר היה שבמשחק מבוכים ודרקונים יש הרפתקות עם אקשן. במהדורה הרביעית המסר שאני קורא, ושהבן שלי והחברים שלו כמעט הפנימו לפני שהצלחתי להחזיר אותם אל דרך הישר, הוא שבמשחק מבוכים ודרקונים יש קטעי אקשן שמחוברים בקצת הרפתקה. זו הסיבה שהמהדורה הזו לא מרגישה לחלק מהשחקנים הותיקים כמו משחק תפקידים, לא כי המשחק דומה למחשב, כי המשחק מעמיד כשולי את האלמנטים שנראים ומרגישים להם מרכזיים במשחקי תפקידים - הרפתקה, עלילה וסיפור. הם שם, מדברים עליהם, אבל חלקם היחסי כל כך קטן יחסית לכמות העמודים בהם מספרים לנו על עוד ועוד כוחות התקלות וכחות יומיים שהדמויות יכולות להפעיל בזמן התקלות עד כי הרעיון של הרפתקה מתמסמס כמעט לחלוטין. הדבר שזוכרים מהספר, ולכן הדבר שמרגישים שיש לעשות במשחק, הוא <b>שבזמן התקלות יש כל כך הרבה דברים מגניבים לעשות!</b> מתי כבר יש עוד התקלות? אני חייב להשתמש שוב בכוח הזה! מה, נגמר? מה עכשיו? הולכים להתגנב למאורת האורקים? אחלה. תגילו לי מתי מגלגלים יוזמה, יש לי כוחות שלא השתמשתי בהן עדיין היום.<br />
<br />
הכי עצוב זה שזה לא בכוונה. באמת, אני לא חושב שהיתה פה כוונה מוצהרת להפוך את מהדורה ארבע לעוד יותר מרוכזת קרבות/התקלויות מקודמותיה. אני משוכנע באמת ובתמים שהכוונה היתה לשמר את אותו יחס של אקשן ועלילה (טוב, טוב, קראנץ' ופלאפ. מבסוטים? מונחים איומים...) - אבל שלא במתכוון הצורה בה פירטו והפכו את צורת ההנגשה של האקשן לכל כך, לא יודע - in your face, ולאורך כל כך הרבה מספר השחקן יצא שקיבלו משחק שאפילו לא מדבר על הרפתקות Hack and Slash אלא רק על ה-Hack וה-Slash לבדם.<br />
<br />
אני אמשיך להריץ במהדורה הזו, ולו מכיוון שזה מה שיש בעברית ועברית היא השפה שהבן שלי והחברים שלו קוראים. אבל זו לא שיטה שאני ממליץ להכיר דרכה את עולם משחקי התפקידים. משחק תפקידים, אפילו רווי אקשן, צועד על הרפתקתו - ובמו"ד 4 זו מסתתרת רחוק מדי מאחורי הכוח המגניב בהתקלות הבאה.</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com8tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-59718342088837985992012-03-12T21:21:00.000+02:002012-04-14T23:54:59.813+03:00שה"ם לקטינים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
בחודשיים-שלושה האחרונים אני מריץ מבוכים ודרקונים לבן שלי ולשלושה מחבריו. זה התחיל כשהוא ראה פוסטר לחוג מו"ד בספריה וביקש להרשם (צעד טבעי מטליסמן ומשחק קליל לו ולחבריו ביום הולדת האחרון שלו) ובהיותי קמצן מוצהר החלטתי להריץ להם בעצמי ולחסוך את הכסף.<br />
<br />
בכל מקרה אני מריץ להם את המהדורה הרביעית בעברית. שווה לפרסם פעם את דעתי על המשחק, אבל זה לא הנושא כרגע. מכיוון שכל סשן נמשך שעתיים וקשה להספיק הרבה עם ארבעה כפילי פיטר פן בני תשע שחייבים לפחות קרב אחד בסשן (ובמהדורה הזו קרב נמשך בלי עין הרע...) רק לאחרונה הרגשתי שאני מוכן להתקדם איתם אל מעבר לחוקים היבשים ולהרביץ בהם יותר תורת משחק דמות בסיסית. אחרי מחשבה קצרה החלטתי לחזור לדברים שלימדתי את עצמי לפני שני עשורים כשלראשונה ירשתי קבוצת מנצ'קינים במטרה להפוך אותם לרולפליירים - לנצל את המנצ'קיניות שלהם כנגדם.<br />
<br />
בסשן הקודם חיכתי להזדמנות טובה - וברגע שאחד השחקנים ביצע משהו שמתאים לאופי ותפקיד הדמות שלו מייד נתתי לו בונוס נק"נ. במקרה המדובר מדובר בדמות של כהן שהחליטה לנתץ ולטהר מזבח שהם מצאו לאל רשע זה או אחר. החלטתי שזה קרוב מספיק והענקתי לו מאה נק"נ. היתה תגובה זועמת, אך בשלב הזה היא התמקדה באיך זה שהוא מקבל נק"נ ואנחנו לא, מה פתאום, מה קרה? אבל מכיוון שהיה מדובר בסך הכל במאה נק"נ שלושת ציידי האורקים האחרים החליקו את הגלולה המרה והמשיכו בסשן. רק בסופו, כשחילקתי נק"נ לכולם, הם נזכרו שלאחד מהם יש מאה יותר. זה לא העסיק אותם יותר מדי, העבודה שהם רק מאתיים ומשהו נק"נ מדרגה שלוש היתה החשובה יותר בדיון הפוסט משחקי, חוץ מהכהן שחסר לו רק מאה ומשהו.<br />
<br />
את הסשן של היום תיכננתי היטב, היה בו המון פלאף, אבל פלאף מהסוג שמעניין אותם - אגדות, סיפורים על אבן קסומה, גובלין דובר-אל-רוחות שנמלט איתה מחורבות עתיקות וכו'. סשן של תחילת משימה קלאסי עם התחלת המסע - וההתקלות האקראית הבודדת שסיפקה את יצר הדם השבועי שלהם. בסוף הסשן חילקתי נק"נ. מאתיים נקודות לכל דמות. לקח להם כמה רגעים, ואז אחד מהם צעק - "היי, הוא עולה דרגה לפנינו!"<br />
<br />
סערה! עכשיו הם שאלו, הקשיבו והפנימו מה הם צריכים לעשות כדי שגם הדמויות שלהם יקבלו נק"נ על משחק דמות. שאלו שאלות על מה כל מקצוע בדיוק אומר, מה התפקיד (למשל) של אביר קדוש בדיוק ולמה זה אמור להיות טוב שהסייר מוצא את המלכודות ולוקח סיכון לפרק אותם לפני כולם. מה זה אופי, למה הם צריכים לחשוב על האופי של הדמות שלהם, וכמובן לשאלה החשובה מכל - כן, ככל שתשחקו טוב יותר את התפקיד והאופי של הדמות תקבלו יותר פרסי נק"נ כאלו.<br />
<br />
רשמתי, אגב, גם הצלחת משנה קטנה. הבן שלי טען שאני לא פייר ומרמה. אמרתי לו שאם הוא רוצה הוא יכול לקרוא את המדריך לשליט המבוך ולהריץ משחקים בעצמו. הרעיון לא נפסל על הסף, אבל נדחה לאחר סיום סדרת הארי פוטר. יש גבול למה אפשר לקרוא כשיש Wii בבית.</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-21800545255529444932011-10-27T02:07:00.001+02:002011-10-27T02:22:42.103+02:00דברים שעושים אחרי חצות במקום לישון<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
1. משחקים Mahjong עד שמנצחים.<br />
2. קוראים ברשת את המילים לכל מיני שירים שאתה לא בטוח מה הזמר צועק שם.<br />
3. ומתאכזבים שזה לא כזה גאוני.<br />
4. מרגיעים את הילד שאין מפלצות, ואם יהיו אבא יאכל להם את הכבד.<br />
5. באמת יש לי יין טוב שצריך לעשות בו כבד.<br />
6. מורידים מוצרי PDF חינמיים מ-rpgnow ומחפשים זהב.<br />
7. מוצאים :)<br />
8. נזכרים שהבטחנו לורד טוכרמן שנכתוב על הספר המצויין שלה <a href="http://www.room314.co.il/">דם כחול</a>.<br />
9. חוזרים לקרוא את <a href="http://www.amazon.com/Snuff-Novel-Discworld-Terry-Pratchett/dp/0062011847/ref=sr_1_1?ie=UTF8&qid=1319224350&sr=8-1">Snuff</a> של פראצ'ט, אבל זה דורש יותר מדי ריכוז.<br />
10. האמת, אם זה לא יתפוס כיוון חדש בקרוב זה יהיה סתם עוד ספר על Vimes עם אותם נושאים ואותה פואנטה.<br />
11. מסכן פראצ'ט.<br />
12. מגלים שברבעון השני של 2012 משחק התפקידים Pathfinder עבר את D&D במכירות. <a href="http://www.icv2.com/articles/news/20743.html">כאן.</a><br />
13. שזה כמו להגיד ש-D&D מוכר יותר מ-D&D, אבל שיהיה.<br />
14. מחברים את בלוגר ל-google+ וכותבים רשימה.<br />
15. מפרסמים ובודקים אם זה מתפרסם בשתי המקומות.<br />
<br />
<br />
<br /></div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-8720786720160579182011-07-25T22:41:00.000+03:002011-07-25T22:41:41.824+03:00זה לא ישתנה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אני מוצא את עצמי מפזר הרבה מילים ברשת, רובן בפלוס או בפייסבוק (או במחטף פרוע כלשהו). הבלוג הזה לא פעיל כבר זמן מה, אבל כשמצאתי את עצמי כותב משהו מעט יותר ארוך מכמה שורות - החלטתי להשתמש בו שוב.<br />
<br />
זה לא ישתנה. נכון, יש עכשיו הרבה רעש ונראה שסוף סוף אזרחי המדינה הזו למדו לצאת לרחוב. ייתכן אפילו שהממשלה שלנו תעשה משהו שיהיה חצי מוצלח (אני לא מעז לקוות למוצלח) וירצה את מעמד הביניים, או איך שלא קוראים לעבדי המאה העשרים ואחת היום. ייתכן אפילו שבעקבות משהו חצי מוצלח שכזה אזרחי ישראל, כמו ילדים שלומדים מה עובד ומה לא, יפנימו שאם יוצאים לרחוב דברים יכולים להשתנות ושלא רק הצרפתים יכולים להשבית עיר כי מחיר הלחם עלה בשני סנט. ייתכן שאם אזרחי ישראל ילמדו את זה הם יצאו לרחוב על דברים נוספים, צודקים לא פחות, ויכריחו ממשלות לעשות דברים בעקבות כך. ייתכן, אבל זה לא ישנה את המצב.<br />
<br />
כי גם אם כל זה יתממש - יש גם רף עליון, אי אפשר לצאת לרחוב בשל כל חוסר צדק וגזרה כלכלית. ובמדינת ישראל מודל 2011 יש יותר חוסר צדק אזרחי מאשר אזרחים. לא הכל יעבוד, לא על כל דבר אפשר להשפיע. אז זה לא ישנה. זה לא ישנה כי מדינת ישראל לא מקיימת את התנאי ההכרחי לדמוקרטיה מוצלחת (אפילו למחצה) - היותם של אנשים בשלטון (קרי הכנסת או הממשלה) אינו תלוי בציבור הבוחר. משתי סיבות - בגלל השיטה ובגללנו.<br />
<br />
השיטה, טוב זה פשוט - יש מישהו במדינה הזו שמשלה את עצמו לחשוב שהוא יכול להחליט מי ישב בכנסת? נכון, אנחנו יכולים להחליט אם לליכוד יהיו 15 מנדטים או 25 מנדטים. יופי. אנחנו יכולים להחליט <b>מי</b> יהיו האנשים שיאיישו את המנדטים האלה? אל תצחיקו אותי. לאזרח ממוצע, שלא התפקד לשום מפלגה או שלא מצביע בפריימריז של אף מפלגה (למפלגות שטורחות לקיים את הסאטריה המהוללת הנקראת פריימריז) אין שום יכולת להשפיע על הרכב המועמדים של מפלגה זו או אחרת. מה אתם חושבים? שכל מצביעי ציפי ליבני רוצים שם גם את רוני בראון וההפך? אל תצחיקו אותי. חברי הכנסת קוראים סקרים, הם יודעים לפני הבחירות מי מהם בטוח בכנסת, מי אולי (תלוי מנדטים) ומי יחכה לכנסת הבאה. הם לא בכנסת בזכותנו, קהל הבוחרים, וכשהם לא שם בזכותנו, כשאנחנו לא בוחרים אם הם יהיו ח"כים או לא - הם לא חייבים לנו דבר וחצי דבר. אין ח"כ בעל השפעה שמרגיש שאם הוא לא יעשה משהו למען הציבור הכסא שלו בסכנה - ולכן סדר היום שלו מורכב מדברים אחרים, לא מהבעיות שלנו.<br />
<br />
עכשיו בטח תגידו לי שאולי זה נכון, אבל ההצבעה שלנו קובעת מי יהיה בקואליציה, ומכאן מי יהיה ראש הממשלה ומאיפה יבואו השרים. יש לי חלקת אדמה למכור לכם, היא כמה קילומטרים מערבית לקיסריה. מחיר מבצע, בחיי. כי אם אתם מאמינים לשטות הזו אין סיבה שלא תאמינו שבאמת יש חלקת אדמה טובה בלב ים. תחשבו רגע על הסיבוב האחרון, מי קבע אם הממשלה תהיה של הליכוד או של קדימה? התפקדות המפלגות הקטנות לצד זה או לצד זה. המפלגות הסקטוריאליות (נכון שמשעשע להבין שהעבודה היום היא המפלגה הסקטוריאלית של שמאלנים מזקנים?) קבעו - ולכן הם גם הכתיבו. לש"ס יש יותר שליטה על המדינה הזו מאשר לביבי, אל תשלו את עצמכם שזה אחרת. כן, תגידו, הוא יכול לזרוק את כולם וללכת עם קדימה. יש לי בשבילכם גם חלקה על הירח, תגיעו לשם במעבורת הבאה של נאסא.<br />
<br />
אז מה? אני עוד אחד מאלו שמדבר על בחירה איזורית ולא מפלגתית? כן. אני עוד אחד מאלו שמדבר שוב על בחירה ישירה של ראש ממשלה? לא בהכרח, למרות שזה רעיון לא רע שראש ממשלה ידע שכל אזרח ואזרח מחליט אישית אם הוא ישב שוב בכסא או לא. אז מה? הפתרון שלי הוא לשנות את השיטה?<br />
<br />
או את השיטה או אותנו. אמרתי מקודם שיש שתי סיבות - השיטה ואנחנו. כמעט מספיק לתקן רק אחת מהן, ומכיוון שאני לא רואה את 120 בזבזני האוויר שלנו עושים משהו בנוגע לשיטה, אני מציע לעשות משהו בקשר אלינו. תפסיקו להצביע למפלגות שדופקות אותנו. לא אחת מהן, אני לא מדבר על ליכוד או קדימה. תראו לי את רשימת המפלגות שיש היום בכנסת, אלו הן המפלגות שדופקות אותנו. כל אחת ואחת מהן - קדימה, הליכוד, העבודה, מרץ, ליברמן (איך קוראים למפלגה שלו בכלל?), ש"ס, חד"ש וכו' - כולם כאחת, הן חלק מהשיטה ולכן הן חלק מהבעיה. אתם מסוגלים? הייתי בהפגה מול מוזיאון ת"א בשבת ותהיתי לעצמי - כמה ליכודניקים יש פה שיצביעו שוב לליכוד? כמה מצביעי עבודה יש פה שיצביעו שוב לעבודה? כמה מצביעי קדימה? מצביעי חד"ש ומרץ היה קל למצוא - כי פחות איכפת להם הבעיה החברתית שלנו (שלא תעזו להשלות את עצמכם שאיכפת להם ממעמד הביניים או מחירי הדירות!) איכפת להם לנגח את הימין ולנסות לגרד עוד כמה מנדטים, אפילו אם זה אומר לעשות אנטגוניזים לימניים ביננו שמבינים שזו הפגנה של כולנו ולא של השמאל. כמה מהמצביעים שלהם יצביעו להם שוב? ושוב? ושוב?<br />
<br />
לפעמים זה נראה לי כמו סיגריות ומעשנים כבדים. מכירים את המעשנים הכבדים שיש להם את הסוג שלהם? הם מעשנים את הסוג שלהם כבר חמישים שנה, הם לא הולכים לנסות סוג אחר. לידם יש עוד מעשנים כבדים של סוג אחר של סיגריות שגם לא הולכים לשנות את הסוג שלהם. ושניהם יושבים ומתווכחים הסוג של מי טוב יותר ולמה כדי גם לשני לעשן אותו. כאילו ששניהם לא יהרגו אותם, כאילו ששניהם לא מסרטנים.<br />
<br />
הפוסט הזה הוא, בשבילי, מכתב גירושין לכלל המפלגות בכנסת ישראל נכון ליום זה. אף אחת מכן לא מקבלת את הקול שלי, אני מנצל את אחת הזכויות הדמוקרטיות שטרם לקחתם ממני - עשיתם עבודה מחורבנת ואתם לא מקבלים את הקול שלי. בבחירות הבאות אני אסתכל על מפלגות חדשות, אם יהיו, ואחליט אם לתת למישהו שטרם הסתכל עלי כעל מטרד שיש לסבול צ'אנס להוכיח לי שהוא ראוי לעבוד בשבילי בכנסת. אם אני אמצא מישהו כזה הוא יקבל את הקול שלי, אם לא אני אלך לים או אכניס פתק לבן למעטפה. או שאולי אני אכניס כמה שטרות של מאה שקל למעטפה, ממילא הכסף שלי הולך אליהם, לפחות אני אקצר תהליכים.<br />
<br />
</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-73669658680695869992010-05-26T08:15:00.002+03:002010-05-26T08:15:53.142+03:00Too long a slumber<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="ltr" style="text-align: left;"></div><div dir="ltr" style="text-align: left;">I hear them as calling</div><div dir="ltr" style="text-align: left;">and words seem like falling</div><div dir="ltr" style="text-align: left;">as my fingertips itch with the pain.</div><div dir="ltr" style="text-align: left;">Though the years are behind us,</div><div dir="ltr" style="text-align: left;">the lust still ignites us,</div><div dir="ltr" style="text-align: left;">it's the time of the wicked again.</div><div><br />
</div></div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-91288302035621329442009-12-13T22:37:00.000+02:002009-12-13T22:37:41.900+02:00תחרות חיי - מה יהרוג אותי קודם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">המתחרים, ללא סדר העדפה כלשהו, הם:<br />
<br />
<ul style="text-align: right;"><li>יותר מדי קפה. הכוונה היא לא לארבע כוסות ביום, נו-נו-נו. הכוונה היא באמת ליותר מדי קפה.</li>
<li>יותר מדי וויסקי. ראה את ההערה למעלה על המהות של יותר מדי.</li>
<li>הצורה שבה אני נוהג כשאני לבד באוטו.</li>
<li>קרינה מצטברת ממסכי מחשב.</li>
<li>הילדים, בלי כוונה כנראה.</li>
<li>אישתי, ברגע שפוליסת ביטוח החיים שלי תהיה גבוהה דיה.</li>
</ul><div><br />
</div><div>אתם יכולים לנחש, הזוכה המאושר יזכה במיליגרם מהאפר שלי.</div><br />
</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-55670129035078650662009-12-11T13:51:00.000+02:002009-12-11T13:51:13.037+02:00קטנות, קטנות יותר וממש קטנטנות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">קטנות - בענייני העמותה מה שמעסיק אותי בימים האחרונים, לפי סדר, זה ביגור 10, אייקון 2010 ודרקון חורף. מכולם הקרוב ביותר הוא דרקון חורף. זה לא שהוא לא חשוב (להשיב עטרה ליושנה בכנסים חד יומיים זה הבייבי שלי), אבל ביגור ואייקון הן מפלצות שחבל על הזמן - ובעוד שביגור מעסיק אותי בתור חבר הועד האחראי על ביגור (היי גרייף, היי פנסקי), אייקון מעסיק אותי בתור יו"ר העמותה שמודאג מכל מיני דברים שהתחילו לקרות באייקון 2009 ושנאמרו לו על אייקון 2010. גרייף, זוכר שאמרת לי שלהיות יו"ר זה סבבה? תזכיר לי לדקור אותך בהזדמנות כלשהי.<br />
<br />
קטנות יותר - הניוזלטר השני של מועדון העמותה נשלח לאחר עיכובים קלים לחברי מועדון העמותה. לא להאמין שכנכנסתי לתפקיד היו"ר חשבתי שמה שבאמת חשוב כדי לפתוח ולפתח את העמותה זה קודם כל מטרות העמותה, שמה ותקנונה. הייתי צריך להתחיל מהמועדון, לא ברור לי איך לא ראיתי את זה מראש. אני מת על הניוזלטר, ג'וני כותב אותו בדיוק כמו שרציתי שהוא יכתב ומצליח לשדר שמה שאנחנו עושים זה פשוט <b>כיף</b>. זה ניוזלטר משעשע לאללה כך שהסיכוי שיקראו אותו ולא יזרקו אותו ל-Junk גדול יותר מהניוזלטר הממוצע. בלי ספק, השימפנזה עושה לי את זה.<br />
<br />
ממש קטנטנות - שיחה שהיתה לי לפני דקות מספר עם זו אשר היא כאוס מובאת כאן לחוות דעתכם.<br />
הילדה: אבא, אני רוצה צ'יפס.<br />
אבא (מחזיק שק של שני טון צ'יפס): כמה, חמודה?<br />
הילדה: אה... הכל.<br />
אבא: כל השקית?<br />
הילדה: כן!<br />
<br />
</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-41197262653441353542009-11-30T14:37:00.000+02:002009-11-30T14:37:17.265+02:00זיו קיטרו נמצא בסיפור הזה והוא לא משוחח עם מורגן לה-פיי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i>מוקדש לזיו על דיאלוג משעשע בפייסבוק אתמול.</i><br />
<br />
<br />
"אבא!" צעק יורש העצר מחדרו, "זיו שוב פעם בתוך התיק שלי, קורא לי את מחברת המדעים".<br />
"שניה חמוד," השבתי לו, "אני משכנע את רומי ללבוש נעליים בשתי הרגליים."<br />
ים קיטר לעצמו בשקט והכה את זיו מספר פעמים עם הקלמר, "לך מכאן, אין לי בכלל מדעים היום." בסופו של דבר הוא ניצח במערכה וגרר את התיק למטבח.<br />
"יופי שבאת חמוד," אמרתי לו, "אתה רוצה גם שוקו?"<br />
"כן, אבל עם קש אחד." הוא ביקש. שנינו הבטנו ברומי מציבה את הקש השישה עשר בכוס השוקו שלה ושותה מכולם יחד ברעש גדול.<br />
<br />
בסופו של דבר העמסתי על הרכב את שר האופל הצעיר ואת זו אשר היא כאוס, הידקתי חגורות ויצאנו אל הדרך לכיוון בית הספר.<br />
"אבא," הקשה שוב יורש העצר, "זיו בתוך התיק של רומי, מוציא לה לשון."<br />
"לא נורא," אמרתי, "מייד מגיעים וננער אותו לשיחים בצד."<br />
"יש לו יום הולדת היום?" שאלה הקטנה. היא שואלת את זה על כל מי שהיא פוגשת, לדעתי בתקווה שאם התשובה תהיה חיובית נאלץ לתת לה עוגה. לעצמה, אגב, היא עושה יום הולדת כל יום.<br />
"לא חמודה," אמרתי, "לזיו אין יותר ימי הולדת, אבא הרג אותו ועכשיו הוא לא גדל יותר."<br />
"זה אבא של גבריאל?" וידאה הקטנה.<br />
"כן. יפה שאת זוכרת".<br />
"יש לה יום הולדת היום?"<br />
<br />
אחרי סיבוב הבית-ספר והגן של הבוקר גררתי את עצמי חזרה הביתה, לבשתי שוב פיג'מה ונכנסתי למיטה.<br />
"יופי שאתה ער," אמרה אישתי, "תכין לי קפה ודגנים."<br />
"זה יום שישי, אני רוצה לישון."<br />
"לא נורא," היא הרגיעה אותי, "במקום זה אני אשן בצהריים."<br />
"אני מרגיש הרבה יותר טוב, אני חושב שאני אלך לעשות לך קפה ודגנים."<br />
<br />
"מה עושים היום?" שאלה שירי אחרי שהבאתי לה ארוחת בוקר למחשב.<br />
"מה, בכל הארבע שעות שאין לנו ילדים על הראש?" תהיתי, "אני בעד לשבת בכסא ולבהות קדימה עד שתהיה לנו שוב סיבה לחיות."<br />
"אני לא חושבת שאתה מסוגל לבהות קדימה עד שרומי תעזוב את הבית."<br />
"אני מוכן לנסות."<br />
"אולי נצא לארוחת בוקר?" שאלה אישתי.<br />
"את אוכלת ארוחת בוקר!"<br />
"אכלתי, אבל זיו בדגנים שלי עושה מעשים מגונים בכל דגן שלישי."<br />
"תטביעי אותו בחלב." הצעתי.<br />
<br />
"אוקי, בוא נראה אם הבנתי." אמרה דיקלית המלצרית, "אתה רוצה שקשוקה עם ביצה אחת עשויה מאד, אחת לא כל כך עשויה, הרבה חריף ברוטב אבל שיוציאו את הפלפלים החריפים לפני שמגישים לך, לחם בצד בלי הקשה, כוס עם חצי לימונדה חצי מים מינרלים ובצד פלאפלים לא ירוקים מדי. את רוצה סלט, לא איכפת לך איזה ועם מה."<br />
"כן." ענינו אני והאישה יחד.<br />
"מה תשתי?" שאלה דיקלית.<br />
"מה שיש."<br />
"חם או קר."<br />
"לא משנה לי, או חם או קר."<br />
דיקלית מלמלה משהו על גובה הטיפ שהיא לא מאמינה שתקבל והלכה לכיוון הכללי של המטבח.<br />
"את לא חושבת שאנחנו מבוגרים מדי בשביל השטויות האלה?" שאלתי.<br />
שירי חשבה על זה קצת, "אני אגיד לך מה – נראה איך היא תגיב כשלך לא יהיה איכפת מאיזה טעויות המטבח יעשה בהזמנה שלך ואני אקטר על כל דבר ואשלח אותה למטבח עשרים פעם. אם היא לא תתפטר נפסיק בשנה הבאה."<br />
<br />
המלחיה שעל השולחן נעה קלות, מייד שלחתי יד וסובבתי אותה אלי, זיו עמד מאחוריה ועשה בה מעשים שהשתיקה יפה להם.<br />
"זיו, תפסיק לעשות את זה למלחיה." אמרתי.<br />
"לא." ענה זיו, "זה הקטע שלי עכשיו. אני עושה דברים משונים ומספר לכולם בפייסבוק."<br />
"אתה יודע שאתה יכול רק <b>לספר </b>על זה לאנשים, אתה לא ממש חייב לעשות את הדברים האלה." אמרה שירי שביום שלפני היתה צריכה לאיים עליו עם רובה חיצים (כן, יש לה אחד) כדי שיצא מהמיטה שלנו ויתן לנו לישון.<br />
"אני דורש מעצמי דרגות גבוהות של אמינות," הקשה האיש, "הקוראים שלי יכולים להיות בטוחים שכל מה שכתבתי שעשיתי באמת עשיתי."<br />
השקשוקה שלי הגיעה, מה שהעלה לי רעיון. פתחתי את המלחיה, זרקתי את זיו פנימה וסגרתי את המכסה בכל הכוח.<br />
"מה אתה עושה?" שאלה שירי.<br />
אני הבטתי בזיו דופק על דפנות המלחיה מבפנים, "אני יושב במסעדה ומפזר את זיו על הביצים שלי."<br />
<br />
מכסה הפלפליה עף מעצמו שני מטר לאוויר ומורגן הציצה מבפנים.<br />
"אתה יודע שכל החלק האחרון עם המלחיה וזיו הגמדי זה פשוט מורגן קלאסי." היא אמרה, "אז למה אני מקבלת רק את הפסקה האחרונה?"<br />
"חשבתי שתאהבי את זה." אמרתי, "תמיד היית מכשפה של המילה האחרונה."<br />
<br />
</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-66169536020528205022009-11-22T18:17:00.000+02:002009-11-22T18:17:39.068+02:00הכלי הוא המסר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">יש דיון באיזה <a href="http://www.playintheory.com/?p=1051">בלוג אחר</a> על האם זה שאי אפשר לרכוש מיומנות זגג במו"ד זה אומר משהו או לא. על רגל אחת יש שם שתי דעות - דעה ראשונה טוענת שזה בסדר שבמו"ד אין מיומנויות של "מסביב" אלא רק מיומנויות של קרב משום שהשיטה של מו"ד מעוניינת רק בקרב ואת שאר הדברים האחרים היא משאירה לידי רולפליי ולא מכניקה. רוצה זגגות? יש לך, אל תטריד את השיטה. דעה שניה, שאני שותף לה, היא שהעובדה שהמיומנויות לא שם היא מכיוון שלדעת יוצרי המשחק זה לא חלק מהמשחק, כלומר כל הקטע של הרולפליי הוא לא חלק מהווית המו"ד ולא רק לא חלק מהשיטה הטכנית.<br />
<br />
אני מעוניין להסביר למה אני צודק, אבל קודם אני ארחיב את דעתי על מנת שתהיה ברורה יותר. מה שאני טוען הוא שזה לא משנה שיש הוראות על בניית רקע לדמות ועל לעשות התקלויות שאינן קרב בלבד, עצם העובדה שהשיטה המכנית היא אך ורק קרב אומר שהמשחק הוא אך ורק משחק של קרבות וכל מה שיש מסביב זה כל מה שזקני משחקי התפקידים התרגלו שצריך להיות שם, אבל שחקנים חדשים (צעירים כזקנים ובעיקר מהגרים ממשחקי תפקידים און ליין) לא יעשו לעולם. זה קשור למונח שגורודין זורק מידי פעם - השחקנים משחקים משחקי תפקידים על ידי כך שהדמויות שלהם משתמשות <b>בכלים </b>שניתנו להן על מנת לפתור מצבים (אני קצת מנסח אותו מחדש). זה עניין בסיסי לחלוטין, המנחה יוצר מצב (סצנה, סיטואציה, התקלות) והשחקנים משתמשים בדמויות כדי לפתור את המצב, הם עושים זאת על ידי סריקת האפשרויות שכל דמות יכולה לבחור בה - ואפשרויות אלו מוגדרות על ידי הכלים שהשיטה נותנת לדמויות. מהאפשרויות האלו הם יבחרו אחת, מה שאומר כלי מכני כלשהו, וישתמשו בה. במו"ד כל הכלים כולם קשורים לקרב ולכן מה שהשחקנים יעשו הוא לפנות לקרב על מנת לפתור מצבים. שחקן שעושה משהו אחר עושה זאת כי הוא שחקן ותיק שלמד ממקומות אחרים שמשחקי תפקידים זה יותר מלתקוף (או שחקן צעיר ששחקן ותיק איפס אותו).<br />
<br />
לכן זגגות היא אולי דוגמה קיצונית, אבל רשימת מיומנויות של שיטה צריכה לכלול מיומנויות כגון חקירה, שוחד, בירוקרטיה, משחק (Acting) וכדומה. אולי המנחה לא יבקש מהשחקן לגלגל שימוש במיומנויות האלו (ואולי כן, אני כן מבקש) - אבל המצאותן על דף הדמות מעבירה לשחקנים את המסר שזה חלק מהמשחק, שצריך לחשוב על האספקטים האלו של הדמות במהלך בנייתה ושכאשר ישנו מצב שצריך לפתור אלו הם חלק מהכלים שיש לדמות על מנת לפתור אותו, והם לא כלים סוג ב' לעומת התקפה, כדור אש או דקירה מאחור. אלא אם, וזהו האלא אם שמחזיר אותי להצהרה הראשונה, אי שימוש במיומנויות אלו והתרכזות בקרב היא-היא המטרה של המשחק, הדבר היחיד שמעניין את יוצרי המשחק ומה שהם מתכננים שמי שמשחק במשחק אכן יעשה בסשן שלו. במו"ד אין מיומנויות כאלו, ומה שיש בטל בשישים ומחוויר בשמונים לעומת כל אפשרויות הקרב המגניבות שבו, ולכן לדעתי אין מנוס מהמסקנה - מבחינת האנשים שיצרו את מו"ד 4 מה ששחקנים אמורים לעשות במשחק שלהם הוא להלחם בעזרת הדמויות שלהם - הקרב הוא משחק המו"ד, ומשחק המו"ד הוא הקרב.<br />
<br />
זה לא חדש, זה היה כך גם במו"ד 2, AD&D למען האמת, ורק המהדורה השלישית עשתה חצי צעד לכיוון משחק תפקידים שפוי. המסר הזה נקרא על ידי השחקנים, הם מבינים אותו והם מקבלים אותו. אם תשאל אותם אם הלוחם שלהם מנשק ידי עלמות או מחטט בשיניו בעזרת פגיונו המגואל בדם ייתכן ותהיה להם תשובה (אם כי לדעתי לרובם לא) אבל באותה נשימה הם יסבירו לך שזה לא מה שמשנה, מה שמשנה זה אם הלוחם שלהם תוקף יותר או פחות וכמה נזק הוא יכול לעשות בתור אחד.<br />
<br />
</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com11tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-80964812848825274942009-11-18T10:03:00.004+02:002009-11-20T09:14:26.460+02:00הגיג על כסף, פרסום ומדיה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
בחור אחד בשם טל גוטמן, שמעטים מדי זוכרים לו שהוא היה אחד ממקימי דימונז בזמנו, כתב בבלוג שלו <a href="http://www.eilam.org/?p=526">פוסט מעניין</a> שאפשר לסכם אותו ב"אוי, אוי, אוי – אנשים מנסים לעשות כסף דוחה ומגעיל מדברים טהורים וזכים כמו טלוויזיה, חדשות ושאר המדיה". אני פשוט לא מבין את זה, איך אנשים עם שכל מכניסים לעצמם לראש שכסף זה דבר רע, דוחה ומסוכן שעדיף להרחיק אותו מהדברים שבאמת חשובים לנו בחיים.<br />
<div><br />
</div><div>כסף מפרסום, כמה שלא תאהבו אותו, הוא המושיע היחיד שאני רואה לדברים שאני די מחבב כמו ספרות, מוזיקה, קולנוע ולפעמים טלויזיה. למה? כי אישתי לא מוציאה שקל על התחומים האלו בדרכים המקובלות - היא מורידה למחשב שלה כל סוג של מדיה שהיא חושקת בה ולא משלמת על דפים כרוכים, דיסקים, DVD או HOT. פעם התנגדתי לה אידיאולוגית, היום אני מבין שהיא צודקת - הדור הבא (שלי ושל שאר העולם המערבי) יחנק מצחוק בכל פעם שיזכירו לו שפעם אמא ואבא שילמו על הדברים האלו.<br />
</div><div><br />
</div><div>שזה היה יכול להיות אחלה, רק שזה משאיר את היוצרים של התכנים האלו בלי משכורת, ובלי משכורת הם לא יוכלו לקנות אוכל - ושמעתי שאחרי שבועיים כאלו אף אחד לא כותב כלום. אני חושב שמדפי סטימצקי, כמו גם סינמה סיטי, ערוץ Yes Cool החדש וחנות המוזיקה הפינתית של ברוך יציעו לנו מעט מאד אם כל הסופרים, המוזיקאים, התסריטאים וכו' ילכו להפוך המבורגרים בברגר קינג כדי לקנות אוכל, פפסי וסמים. יש מצב שאפילו באינטרנט לא יהיה מה להוריד.<br />
</div><div><br />
</div><div>הדרך האחרונה שאני מסוגל לדמיין לעצמי להשאיר סופרים ואנשי קולנוע לא רק בחיים אלא גם במקצוע שלהם, היא אם מישהו אחר יעשה כסף מהתוכן הזה במקום או בנוסף למו"לים, חברות התקליטים, אולפני הקולנוע וכו'. אין לי שום בעיה עם פרסומות, לא רוצה – אל תלחץ, והיטב ברור לי שבעתיד המאד קרוב פרסומות יגיעו גם אל התוכן שאישתי "משיגה" בעצמה. אני אחיה טוב עם ספרים, סרטים ומוזיקה בחינם כאשר המחיר שיבקשו ממני לשלם הוא שיהיו בהם פרסומות. תכלס, אני גם מאד מעודד מההתקדמות הטכנולוגית בתחום – מתקרב היום בו כל אחד מאיתנו יראה פרסומות שמיועדות רק לו ולהרגלי הצריכה שלו, תנו לי פרסומות למסעדת הבשר החדשה במקום לתחבושות הגיניות, אני אחיה עם זה טוב מאד.<br />
</div><br />
</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-90090547675923504622009-11-14T22:33:00.000+02:002009-11-14T22:33:58.935+02:00מחייב, הא?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div>ביום חמישי יצא לי לקפוץ בשעות אחר הצהריים לבנק על מנת למשוך כסף מהחשבון. בד"כ יש כרטיס בשביל זה, אבל הכרטיס הספציפי של החשבון הספציפי בבנק הספציפי לא היה זמין, אז הלכתי על השיטה הישנה - לעמוד בתור ולבקש כסף. כשהגעתי התור היה ארוך והצצה קדימה הבהירה לי למה - היתה רק כספרית אחת. זה לא היה מאוחר מאד, והיו לידה מקומות לעוד שלושה כספרים לפחות, אבל היתה רק אחת כך שהתור התנהל לו בעצלתיים. הרשימה של דברים שאני שונא היא ארוכה ומפורטת, אבל לעמוד בתור נמצא היטב בין עשרת הגדולים. אני מתעב לעמוד בתור, אם יש גיהנום ואני אשלח אליו אני בטוח שיכריחו אותי לעמוד בתור בכניסה (ויספרו לי שאני מאחר נורא, אבל זה עניין אחר). בכל מקרה, לאחר עשרים דקות, עברה ליד התור מישהי שנראתה סמכותית יותר, אז פניתי אליה וניהלו את השיחה הבאה.</div><div><br />
</div><div>עב"ס: סליחה, יש רק כספרית אחת?</div><div>עובדת הבנק: כן.</div><div>עב"ס: אי אפשר להוסיף מישהו? התור לא זז.</div><div>עובדת הבנק: אני מצטערת, אבל היום כולם משתמשים בכרטיסים ובמחשב בשביל שירותי בנק, לא צריך יותר מכספרית אחת.</div><div>עב"ס: אה... אני חולק עליך - תראי את התור.</div><div>עובדת הבנק: מצטערת, זו החלטה של הבנק לעודד שימוש בכרטיסים ובאתר הבנק.</div><div>עב"ס: כלומר, זו החלטה של הבנק לתת לי שירות רע כי אני לא משתמש בכרטיס כרגע?</div><div>עובדת הבנק: לא, זה לא מה שאמרתי. הבנק מעודד שימוש בכרטיסים ובאתר, אז אין צורך ביותר מכספרית אחת.</div><div>עב"ס: וואלה. מסתבר שלהיות ראשון זה לא עד כדי כך מחייב, אה?</div><div><br />
</div><div>בתגובה למשפט האחרון שלי עובדת הבנק משכה בכתפיה והלכה משם. אחרי עשרים דקות נוספות הגעתי לכספרית ומשכתי כסף. מתוך סקרנות שאלתי אותה אם זה תמיד ככה, היא סיפרה לי שבעשרים ושמונה לחדש, כאשר אנשים מבוגרים מפקידים כסף (לא הבנתי למה זה, אגב, אבל שיהיה) יש ממש בלאגן. כנראה שלהיות ראשון גם לא מחייב מספיק בשביל אנשים שרגילים לשירות פנים אל פנים כל חייהם.</div><div><br />
</div><div>אין לי ממש מסקנות מהסיפור הזה, גם לא אג'נדה, אבל רציתי לחלוק. </div></div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-58817119562259001102009-11-10T20:09:00.000+02:002009-11-10T20:09:04.435+02:00המנחה עלה דרגה?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">יש נקודות בחיים שהן נקודות מעבר ברורות, גם אם לפעמים מטופשות. עד לפני חודש מעולם לא היה לי קעקוע, עכשיו לנצח (או לפחות לנצח האישי שלי) יהיה לי אחד. עד לפני שש וחצי שנים מעולם לא הייתי אבא, עכשיו אני אבא לשניים. עד לפני שתי מערכות היה לי את כל הכוח שבעולם להתמודד עם שיטה מורכבת דיה - בתנאי שאני אקבל ממנה בחזרה את הריאליזם שאני מרגיש שאני חייב למשחק. אחרי המערכה הקודמת שלי ב-Hero System (מהדורה חמישית) כבר התחלתי להבין שזה רומן שהסתיים.<div><br />
</div><div>הודתי בזה, בפני עצמי, היום - מול האתר של Hero Games. היו ניצנים קודם, לקח לי נצח לקרוא את המהדורה האחרונה של GURPS (שמתגמדת ליד HERO) ולא נהנתי בכלל. כשהתחלתי את הקמפיין הנוכחי פסלתי את HERO ואת Rolemaster על הסף. סיפרתי לעצמי סיפורים, זה לא אני - זה השחקנים. איתי יסתדר בכיף עם RM, אבל זיו אוהב סיפור קולח ולא שיטות איטיות, ואין לי מושג איך ליאת תגיב לטבלאת נשק בגודל דף דו צדדי. הלכתי על Harp (שהיא מעין Rolemaster מאד לייט. הרבה יותר לייט מ-MERP של פעם, ועם שיטת קסם שהיא פשוט ללקק את האצבעות), ריאליזים סביר אבל מהירה וגמישה. בגלל השחקנים, לא בגללי.</div><div><br />
</div><div>אבל היום מול האתר של Hero Games הבנתי שגם אם ארכוש בסופו של דבר את המהדורה השישית ב-PDF, אולי אקרא אותה אבל אני לא אשחק איתה. די, מוגזם, אין לי כוח. בקמפיין בקודם בכיתי לשחקנים שלוקח לי שעות לבנות דמות מנחה - וכבר אין לי כוח לזה, יש לי עבודה וילדים. גם לקרבות הארוכים לא היה לי כוח, כמו גם לחוקים של הכוחות (אלוהים, הכוחות - איזו שיטה מופלאה) שמהם מרכיבים את הלחשים. </div><div><br />
</div><div>ביני לביני אני תוהה - זקנתי? או אולי אני עובד שינוי בסגנון ההנחיה שלי, סטיה מהגישה הסימולציונית שלי לטובת הגישה הסיפורית? תמיד היה לי סיפור טוב, אלוהים יודע שזה הדבר היחיד שמחזיק אותי כמחנה, אבל תמיד רציתי את הכיף שבשיטה ואת האמונה שהשיטה מייצגת עד כמה שניתן דמות ממשית. לך תבין, פעם הרעיון שגם שריון וגם מגן משמשים לאותו הדבר היה משגע אותי (תכלס הם לא, מגן מגונן עליך מפגיעה, שריון בולם את הנזק הנגרם לך לאחר שכבר נפגעת) היום אני משחק בשיטה שבה שניהם משמשים לבונוס הגנה. נו, טוב, לפחות יש Criticals ואת האפשרות לעשות Scaling ללחשים.</div><div><br />
</div><div>אז במקום זה אני מביט בערגה בספריה שלי, אחרי הכל אני לא נפרד משיטות הילדות שלי כי אני כבר לא אוהב אותן, להפך - מה שאחרים מרגישים כלפי הקופסה האדומה או AD&D מהודרה שניה, אני מרגיש כשאני פותח את החוברות של המהדורה השניה של Rolemaster או המהדורה הרביעית של HERO. אלו שיטות משחק נהדרות, ואולי יבוא יום ואחזור אליהם. אתם יודעים, כשיהיה לי זמן וכוח, כשהילדים ישחקו לבד עם החברים שלהם. בפנסיה, בפנסיה נשחק HERO.</div></div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-45807136407707730332009-11-02T14:49:00.002+02:002009-11-02T15:31:24.039+02:00הזאטוט בפסגת הר האש<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">רכשתי לי באייקון את המכשף מפסגת הר האש. אני חושב שזו הפעם השלישית שאני מחזיק בבעלותי את הספר, הראשון התפורר בשלהי ילדותי לאחר ששיחקתי בספר שלושים מיליארד פעם. הפעם השניה היתה כשאספתי אותו אחרי הצבא מסטימצקי כלשהו, אבל העותק הזה אבד לי במעבר דירה. עכשיו יש לי אותו שוב, בפעם השלישית. אז הרצתי אותו, לבן שלי, בשבת.<br />
<div><br />
</div><div>הוא בן שש וחצי, קיסר המסכים הקטן, וכישורי הקריאה שלו לא מפותחים דיים לשחק בזה לבד, אבל אחרי שהסברתי לו את הרעיון סיכמנו שאני מקריא והוא מחליט. בהמשך התברר שאני גם אחראי על רשימת הציוד, כמות הצידה הנותרת ואיך מגלגלים מזל. הוא היה אחראי, כאמור, על כל ההחלטות ועל טבח במפלצות. המטרה סומנה מראש, קודם המכשף - אח"כ האוצר. ואם יהיה הדרקון הזה שאבא סיפר עליו בנוסטלגיה, מה טוב.<br />
</div><div><br />
</div><div>היה מאגניב בטירוף, קצת כמו להריץ מודול כתוב מראש, וההרפתקן האמיץ שטרם הגיע למטר ועשרים טבח לו בדרך בגובלינים, אורקים, מינוטאור, קיקלופ ודרקון. הוא גם גילה חמלה רבה כלפי כל מיני שבויים וזקנים אומללים, אבל התעצבן שאי אפשר להרוג את שר המבוך אחרי שהתברר שהוא משקר לגבי הדרך הנכונה לצאת מהמבוך הזה. לבסוף הוא הגיע למכשף, הסכיל לשרוף לו את מקור העוצמה שלו (אני לא מגלה מה הוא, מחשש לספויילר) ולנצח אותו בקרב, אבל לרוע המזל לא היו לו שלושה מפתחות ולכן לא הצליח לפתוח את תיבת האוצר. כמו שהוא סיכם: "קצת ניצחתי וקצת לא."<br />
</div><div><br />
</div><div>בשבוע הבא כנראה ננסה שוב, בעיקר עכשיו כשהוא יודע שצריך מפתחות עם מספרים וכשיש לו מפה של המבוך (ששיעמם אותו לאללה, אבל שויין). למכשף מראש אין סיכוי, אבל הילד חייב להשיג את האוצר שלו. צודק, זה הלקח הראשון של כל רולפלייר, ההרפתקה לא גמורה עד שחפצי הקסם לא מחולקים. עכשיו צריך לגרום לאיזה חבר שלו להתמכר לרעיון, יש לי עדיין את מאבק הנסיכים - שדורש ששני שחקנים ישחקו במקביל. אח"כ D&D, ובסוף Rolemaster.<br />
</div><div><br />
</div><div>יש מצב שבמקום שאני אדאג שהוא יהיה רופא או עו"ד, אני דואג שהוא יהיה רולפלייר.<br />
</div><div><br />
</div></div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-28955399131787770592009-10-19T21:09:00.001+02:002009-10-19T21:09:34.218+02:00איסור ערבוב מעדנים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">בכורי יושב לו לצידי, מסיים מעדן שוקולד ומבקש עוד אחד. אני מספק לו מעדן תות-בננה, כי זה מה שיש. הוא מביט במעדן החדש, מושך בכתפיים ומבקש שאני אחליף לו את הכפית.<br />
"למה?" אני שואל.<br />
"כי היא עם השוקולד של המעדן הקודם." הוא עונה.<br />
"אז? גם הפה שלך עם השוקולד של המעדן הקודם." אני מקשה.<br />
"אני לא יכול להחליף את הפה שלי, אבא. אבל את הכפית אני כן יכול." הוא אומר, ופניו לובשים ארשת של מ.ש.ל.<br />
לך תריב איתו, אני מחליף לו את הכפית.<br />
מספר רגעים מאוחר יותר, הוא מרים את ראשו ממעדן התות-בננה ומשחרר הצהרה פילוסופית לחלל האוויר, "באמת, חבל שאי אפשר להחליף גם את הפה. אני לא אוהב שהם מתערבבים לי."<br />
גאון, הילד.<br />
</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-85526572186627611332009-10-18T15:22:00.000+02:002009-10-18T15:22:47.484+02:00שותפות גורל - משחק משולב להורים וילדים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">באייקון אשר עבר עלינו לטובה, אך כעדר קרנפים דורס, העברתי משחק תפקידים שהיה מיועד לשחקנים שגררו את ההורים שלהם למשחק כדי להסביר להם בצורה הטובה ביותר מה זה התחביב הזה שלהם. את המשחק הרצתי יחד עם אח שלי, בר מולוט (<a href="http://roleplay.org.il/phorum/read.php?1,336464" target="_blank">שמחפש קבוצה</a>, אגב) משום שבשל בעיות ברישום ובשל צמד הורה-ילד אחד שאיחד שעה למשחק השתתפה רק קבוצה אחת ברצועה, ולא שתיים. על מנת להתאים את המשחק למשהו שהוא בו זמנית קרוב למה שהילדים משחקים בחוג (מו"ד כלשהו) אבל גם מעביר את התחושה הקלאסית של פעם - בר ואני בנינו הרפתקה ושיטה שמעבירות את התחושה של ספרי "אתה הגיבור" הישנים. המכשף מפסגת הר האש היה ה-feel שחיפשתי.<br />
<br />
התחלתי את המשחק בשאלה המתבקשת להורים, מה הם מבינים מהתחביב הזה של הילדים שלהם. התשובות נעו בין כלום לשום דבר, מה ששימח אותי מאד - אם הם היו רולפלייירם בעברם לא היתה ממש פואנטה במשחק. הסברתי להם את עקרי הבסיס (דמויות, מנחה, קוביות) ושבניגוד למשחק רגיל, בו לכל שחקן יש דמות אחת, במשחק הזה לכל שני שחקנים - צמד של הורה וילד - יש דמות משותפת. היה ברור לי שהילדים יובילו את המשחק בהתחלה, וזה בסדר, ההורים היו צריכים זמן הסתגלות.<br />
<br />
הרצנו את הסצנה הראשונה כאשר הילדים משתתפים אקטיבית יותר במשחק וההורים בעיקר לומדים מצפיה איך מתנהל משחק תפקידים. זו הדרך היחידה שאני מכיר ללמוד את החוקים הלא כתובים של המשחק הזה - שמשחקים על ידי שיחה, שיש הבדלה בין השחקן לדמות, מה זה אומר "המחנה זה העולם וכל יתר הדמויות" וכו'. לאחר הסצנה הראשונה קטענו את המשחק והפלתי עליהם חוק חדש: כדי שדמות במשחק הזה תבצע דבר מה <b>שני</b> השחקנים שלה, ההורה והילד, צריכים להסכים מה לעשות. מוהאהאהאה!<br />
<br />
בסצנה הבאה הצליחה הקבוצה הלא אורתודוכסית שלי לעשות את מה ששחקנים עושים תמיד כדי לעצבן את המנחה שלהם - להתפצל. ועוד באמצע מבוך! בכל מקרה בכל צד של הפיצול התמודדו ההורים וילדיהם לראשונה במשחק אם איום טקטקי פעוט. בצד אחד שתי דמויות נתקלו במספר גולבלינים ששואבים מים מאגם תת קרקעי, בצד השני נתקלו שתי הדמויות האחרות בשער גדול וסגור עליו שומרים שני חצי-אורקים מושעממים. בתכנון מראש בר ואני חשבנו שקרוב לודאי שהילדים יתרגמו יצורים אלו למטרות אבל ההורים מצד שני דווקא יחפשו פתרונות אלימים פחות.<br />
<br />
פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.<br />
<br />
לאחר שחוסלו בקרב בזק שני גולבינים שואבי מים ע"י שתי אמהות צמאות דם הדיון הפילוסופי היה האם להשאיר את הגולבין השלישי, שברח בשחיה לאגם ממנו אין מוצא, לטבוע בעצמו או להכנס ולחסל אותו. היה זה אחד הילדים שהציע לקחת אותו בשבי במקום, האמהות היו שמחות לשסף את גרונו על עצם כך שהוא העז להתעסק להם עם הילדים. בצד השני ילד אחד ואבא שלו השתמשו בטבעת העלמות על מנת לחסל חצי אורק אחד לפני שזה יספיק לעשות דבר מה. הצמד השני של אמא וילד שברו לחצי אורק השני את העצמות במיומנות שלא היתה מביישת בריון נתנייתי ממוצע. היה אלים.<br />
<br />
בהמשך המשחק "שיחקתי" בלהעביר את הדמויות משליטת הצמד, לשליטת ההורה בלבד ולשליטת הילד בלבד. סצנה מסויימת שיחקנו פעמיים - פעם הילדים על ההגה ופעם ההורים. היה שוני מעניין בגישה שלהם למשחק, ההורים היו באופן טבעי מנותקים יותר מהדמויות שלהם בהיותם שחקני תפקידים משופשפים פחות. אבל למרות ששיעתי מראש שההורים יהיו שחקנים אלימים פחות מהילדים שלהם התבדתי לחלוטין, גם אלו וגם אלו העדיפו את האלימות כדרך הראשונה לפתור בעיות.<br />
<br />
מה שמעניין היה למצוא דרכים לקרב את ההורים לדמויות ולמשחק, בעיקר משום שזה לא בא להם טבעי. האב הבודד במשחק היה מסוגר יותר מהאמהות, ותפקד יותר על תקן יועץ לבן שלו מאשר שחקן שותף. רק באיזו סצנה שבה גובלין הציע לבן שלו לתת לו 10 מטבעות זהב על מנת שילך וישחד את ראש המשמר הגובליני בשמם הזדעק האב, "מה פתאום? שני מטבעות, אפילו לא אחד יותר". המבט על פניו אמר בברור שנפל לידי סוחר ממולח שעד כה המשחק לא עניין אותו משום שלא היה בו משהו שהוא יכל להתחבר עליו מחייו שלו. המו"מ בינו לבין הגובלין היה הנקודה בה הוא ממש נכנס לכסא הנהג וחיפש משפטי מכירה על בסיס הדמות שלו ("אנחנו עניים, תראה איזה סחבות אנחנו לובשים").<br />
<br />
אנקודטה נוספת היא שהיה מעניין לראות את חוסר הידע של ההורים מתורגם למשחק טוב יותר. כאשר הקבוצה הגיעה לחדר הקוסם ומצאו בו את המלצרית שנעלמה שותה עימו יין היא הסבירה להם: "לא נחטפתי. נפלתי לבור וקיבלתי מכה חזקה מאד ברגל. הגובלינים הנחמדים האלה לקחו אותי לקוסם כדי שיבדוק אם לא שברתי אותה. עכשיו אני פה וטוב לי, אני לא רוצה לחזור, אני מאוהבת..." אחת האמהות גרדה בפדחתה ושאלה את הקבוצה, "טוב, מה עכשיו? בסדר לה פה." ונענתה על ידי אחד הילדים (לא זה שלה, אגב) "מה, את לא מבינה? היא מוקסמת. מה זה השאלות קיטבג האלה?" נשבע לכם, אני מצטט מילה במילה. בלי ההערה הזו והידע של הילדים על לחשים כאלו, איזו רולפליי היה אפשר לעשות כאן! אח, הבורות המבורכת של תחילת הקריירה השחקנית.<br />
<br />
בסופו של דבר המשחק היה, מבחינתי, הצלחה. הילדים קיבלו הרפתקה בסיסית ומגניבה. ההורים קלטו מה הילדים שלהם עושים בתכלס במשחק (שאלתי). היה מעניין לראות שלא משנה מה הגיל או המגדר, כאשר יצור אנושי ניגש למצב לא ברור ומכשול שלא ידוע לו איך לפתור - הוא ינסה אלימות בתור האופציה הראשונה. אני שוקל להרחיב את הקונספט הזה בביגור 10 ולהריץ גם שם משחקי שותפות גורל, כל הורה שמבין מה זה הקסמה שווה לעמותה לפחות שלוש פ"ז.<br />
<br />
</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com10tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-20644478740658053002009-10-16T20:54:00.001+02:002009-10-16T20:55:16.387+02:00טוב, זה עונה על זה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">יו"ר מקועקע<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgNxL0erp0KYFvgzhAHds2jxT_c77Y6A9qdunl0Zeud344KyC8R_Dv1HmAJWUf1AimB8dok2zKgyUOTQ4Q4lMi6GP6jwFcUhSQj1PHpFkfU0WgVkdf-31HhK3wh-WiqX-NqBLi2jNDGuhN-/s1600-h/P1000669_small.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgNxL0erp0KYFvgzhAHds2jxT_c77Y6A9qdunl0Zeud344KyC8R_Dv1HmAJWUf1AimB8dok2zKgyUOTQ4Q4lMi6GP6jwFcUhSQj1PHpFkfU0WgVkdf-31HhK3wh-WiqX-NqBLi2jNDGuhN-/s320/P1000669_small.jpg" /></a><br />
</div><br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
המלחיה זה ברור מאליו, שתי קוביות 10 זה מ-Rolemaster. מי שעולה על למה על הקוביות יש את התוצאה שיש (והאם זה 14 או 41) מלך.<br />
<br />
<br />
</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-20168705809482431302009-10-11T20:28:00.000+02:002009-10-11T20:28:34.784+02:00על קמפיינים ומשחקים ארוכים<div style="direction: rtl;">באייקון האחרון (ישתבח שמו) ישבתי בהרצאה של מיכאל גורודין שעסקה במשחקים חד פעמיים. חלק ניכר ממה שמיכאל הדגים נעשה על ידי השוואה ליכולות שמנחה של קמפיינים יחשיב נחוצות ושלמעשה אינן נחוצות (ואף מפריעות) למשחק חד פעמי. היתה הרצאה מעולה, באמת, אבל הרגשתי שמשהו חסר בצד של הקמפיינים. להרצאה זה לא הפריע, היא לא התעסקה בקמפיינים, אבל זה הטריד לי את הניורונים האחוריים עד שקלטתי מה הבעיה שלי - יש קמפיינים ויש קמפיינים.<br />
</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">בואו נבהיר קודם מהו קמפיין, בעיקר משום שחלק מסויים משחקני התפקידים שיוצא לי לדבר איתם מתקשים להבדיל בין קמפיין (מערכה, בעברית) לבין סטינג (מסגרת) או עולם. קמפיין הוא הוא סיפור מתמשך אשר, בדרך כלל, כולל את אותן הדמויות. מטרת הסיפור המתמשך היא להוסיף רובדים נוספים למשחק - של פיתוח, שיפור והעמקת הדמויות והעולם. מה זה אומר? קודם כל שמי שמעביר שנים של משחק באותו עולם שהוא יצר אינו בהכרח מעביר קמפיינים - עולם זה עולם (רקע, תפאורה, איך שלא תקראו לזה) וקמפיין זה קמפיין - מונח שמתעסק בעלילה ולא במה שמסביב לה. אפילו אם משחקים באותו עולם ובאותן דמויות לאורך זמן הדרישה המנינימאלית לקמפיין אינן בהכרח נענות - אפשר להריץ הרפתקה אחר הרפתקה לאותן דמויות, אבל ללא סיפור מתמשך זה לא קמפיין. זה כיף, זה אחלה, אבל זה רצף של משחקים חד פעמיים.<br />
</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">"שניה," יעצור אותי אוגי X, "הרצתי משחק באותו עולם, ואומנם לא היה סיפור מתמשך אחד ארוך - אבל היה סיפור מסגרת גדול שבו התרחשו כל מיני סיפורים קטנים יותר. זה לא קמפיין?"<br />
זה כן, כמובן שזה כן. יש כמה וכמה אופנים להעביר סיפור מתמשך. זה יכול להיות סיפור רציף אחד ארוך שנמשך כמה שנים (זמן אמיתי) וזה גם יכול להיות סיפור מסגרת שעוטף סיפורים קצרים יותר.<br />
"אז לא הבנתי," שב ומקשה עלי אוגי X, "מה ההבדל בין הקמפיין שלי (תודה שאתה מאשר לי שזה קמפיין, אגב. סנוב) לבין מה שכתבת שם למעלה על לשחק המון משחקים באותו עולם אבל זה לא קמפיין?"<br />
שאלה מצוינת, והתשובה מאד ברורה - כאשר משתמשים בדוגמאות במקום להסביר לאורך כמה מאות מילים.<br />
"יאללה, יאללה."<br />
שקט, אוגי.<br />
<br />
<table border="1" celpadding="1" style="border: 1px solid;"><thead style="font-weight: bold;">
<tr> <td>סדרת טלוויזיה לדוגמה<br />
</td><td>סגנון<br />
</td><td>קמפיין או לא (לדעתי)<br />
</td> </tr>
</thead> <tbody>
<tr> <td>סטאר טרק TNG<br />
</td><td>כל פרק עומד בפני עצמו בתוך עולם מסגרת<br />
</td><td>לא קמפיין - אוסף של חד פעמיים<br />
</td> </tr>
<tr> <td>בבילון 5<br />
</td><td>כל פרק (או כמה פרקים) הם סיפור בדיד בתוך סיפור מסגרת גדול<br />
</td><td>קמפיין מסגרת, כמו של אוגי<br />
</td> </tr>
<tr> <td>24 (עונה בודדת)<br />
</td><td>הפרקים מהווים רצף עלילתי אחד שנקטע מידי פעם בגלל מגבלות זמן<br />
</td><td>קמפיין עם סיפור מתמשך<br />
</td> </tr>
</tbody></table><br />
רוב הקמפיינים שאני שמעתי עליהם משחקנים אחרים נופלים בקטגוריה השנייה, של בבילון, למנחה יש סיפור מסגרת והוא מעביר אותו דרך סדרה של הרפתקאות (או עלילות, אם תרצו). יש לסגנון הזה יתרון מובהק אחד על קמפיין עם סיפור מתמשך ארוך, כמנחה שבעיקר מעביר סיפורים ארוכים כאלו אני מודע לו עד כאב. קל לקטוע אותו לפרק זמן מוגבל כדי לעשות פה ושם קצת דברים אחרים.<br />
<br />
זה מעביר אותי לנושא הבא, כשאני מדבר על קמפיינים עם מנחים אחרים יש כאלו שמתוודים שקשה להם עם קמפיינים. הם מתחלקים, עד כמה שהבחנתי, לשלוש קבוצות:<br />
<br />
<ol><li>אלו שמתים להעביר קמפיין אבל לא מצליחים למתוח סיפור או סיפור מסגרת על פני מספר גדול של סשנים ולכן מרגישים שהם מפספסים משהו.</li>
<li>אלו שמתחילים עם סיפור מסגרת אחד, אבל באמצע יש להם רעיון מבריק והם משנים אותו - וזה צורם אבל לא נורא. ואז יש עוד כמה סשנים ושוב יש להם רעיון מבריק, אז הם שוב משנים את הסיפור מסגרת וזה צורם עוד יותר, וחוזר חלילה עד שהעסק נשבר.</li>
<li>אלו שכל כמה זמן יש להם רעיון אחר לגמרי ולכן הם מפסיקים את הקמפיין, בונים דמויות מחדש ועושים משהו אחר. כל כמה שבועות נפתח קמפיין, וכל כמה שבועות הוא ננטש לטובת הבא בתור.</li>
</ol><br />
לגבי הסוג הראשון יש לי תמיד את אותה עצה, בייבי סטפס. קמפיין לא חייב להיות משהו בומבסטי שנמשך שש שנים. תתחילו עם סיפור מסגרת שמתוכנן לשישה מפגשים. אחריו תעברו לסיפור מסגרת שתמתחו קצת יותר - לשמונה מפגשים. וכך הלאה והלאה. זה באמת רק עניין של בטחון וניסיון בהרכבת עלילות. בכלל, המיתוס שקמפיין הוא משהו שנמשך שנים על שנים הוא בדיוק זה - מיתוס. תקראו שוב את ההגדרות למעלה, קמפיין אינו תלוי זמן. אני מכנה, משום מה, קפמיינים שאורכים מספר חודשים "שורטים", קמפיינים קצרים. קצרים, אבל בהחלט קמפיינים - אפילו שיחקתי בכמה טובים כאלו.<br />
<br />
הסוג השני והשלישי סובלים מאותה בעיה "עודף" יצירתיות. שזה אחלה, באמת, אבל זה גם קצת מפריע. לכן ההמלצה שלי היא תמיד לבנות קמפיין עם סיפור מסגרת שעוטף הרפתקאות קטנות יותר ולעשות הפסקות כל כמה זמן כדי לתת פורקן לרעיונות השוטפים שלהם. קחו את כל הרעיונות שצצים לכם תוך כדי הקמפיין ותרשמו אותם איפשהו - אל תזנחו את הקמפיין או תשנו אותו עד לכדי הרס מוחלט. בין סיפור אחד למישהנו בתוך סיפור המסגרת תעשו הפסקות ותריצו משחקים חד פעמיים של סשן, שניים או שלושה. אחר כך - תחזרו לקמפיין. זה יותר קל בקמפיינים של סיפורים, סיפורים. כשלי יש פרץ של יצירתיות אני בבעיה, אני נמצא חמישה חודשים בתוך קמפיין שאמור להמשך עוד חודשים ארוכים ואין לי הפסקות מתודיות שכאלו. אם אני לא מצליח לשלב את הרעיון בקמפיין אני אאלץ לנטוש אותו, להריץ אותו בכנס או לעשות הפסקה מעצבנת באמצע הרצף העלילתי.<br />
<br />
תחזיקו מעמד, כמעט סיימתי לקשקש לכם בשכל. יש לי רק עוד דבר אחד להוסיף - קמפיין לא חייב לכלול את אותן דמויות לכל אורכו. אלא אם תפרת את העלילה לדמויות ספציפיות אין מניעה שחלק מהשחקנים, או כולם, יחליפו דמויות במהלך הקמפיין. אם עושים את זה נכון סיפורית זה יכול להיות מגניב לאללה. כל שחקן יכול לסיים קמפיין כשלו בראש יש רצף עלילתי שהוא השתתף בו, אבל בתכלס הוא שיחק שלוש דמויות במהלכו - האחת הומלכה למלך על עמה הצפוני וכך פתרה חלק קטן בעלילה, השניה מתה בקרב על חומות כיקטוב (אל תשאלו) והשלישית נכחה במו עיניה בנפילת העריצות של הכנסיה האחת. כל אחד מהדמויות ראתה חלק קטן מהסיפור, רק לשחקן יש פרספקטיבה עמוקה יותר על מה באמת התרחש כאן וכמה כל דמות חייבת לדמויות שבאו לפניה למרות שמעולם לא שמעה ולעולם לא תשמע עליהן.<br />
<br />
</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-5135313218391701852009-10-11T15:54:00.000+02:002009-10-11T15:54:24.051+02:00דקה של אי שפיות<div style="direction: rtl;">יום חם. הבכור, שר האופל הצעיר, אימת השלווה, קיסר המסכים, אשר מכונה (כאשר יש לו עניינים במישור קיום זה) ים בן סער או, בקיצור, היב"ס ישב על מיטתי ושוחח עימי על עיניינים ברומו של עולם (Bakugan). לפתע פורצת לחדר זאת אשר הינה כאוס, נועצת בי מבט זועף וצועקת עלי במלוא ריאותיה "באהההההההההההההההה!".<br />
</div><div style="direction: rtl;">"רומי, למה את צועקת עלי?" אני שואל, מופתע.<br />
</div><div style="direction: rtl;">מבט פניה משתנה להפתעה ואז לשעשוע. "אבא!" היא אומרת בקול צלול ודק, "כי אתה חמודי." מחייכת ורצה חזרה החוצה מהחדר.<br />
</div><div style="direction: rtl;">הזכרים למשפחת בן-סער מביטים בדלת ואז אחד בשני.<br />
</div><div style="direction: rtl;">"אבא," אמר לי היב"ס, "היא משוגעת יותר מאמא."<br />
</div><div style="direction: rtl;">אני נאלץ להסכים.<br />
</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-80313316079996922572009-10-09T23:40:00.001+02:002009-10-11T16:43:37.092+02:00אייקון ודברים שאני מעוניין לכתוב<div style="direction: rtl;">אני עדיין מטושטש מאייקון, שהיה האייקון הכי טוב שהשתתפתי בו מאז תחילת העשור. הברטובים (יואב ואיילת) עשו עבודה מדהימה בכל הקשור לתוכן משחקי התפקידים בכנס. השתתפתי במשחק אחד כשחקן ובאחר כמנחה, ושתי ההרצאות ששמעתי היו מצויינות (של מיכאל ושל שמוליק).<br />
</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">מחשבה שעלתה לי במהלך אייקון היא שהבעיה בהרצאות בכנס הגדול של העמותה (ביגור) היא שבניגוד לאייקון ההרצאה צריכה להתחרות במשחקים רבים יותר וגוונים יותר - כי בביגור יש יותר משחקים ואין רצועות. מה שמוביל אותי למחשבה שכנראה שבכדי שהרצאה תמשוך קהל בביגור צריך להעביר אותה מישהו ששמו הולך לפניו כאישיות וכמרצה. זיו קיטרו, למשל, ימלא כל חדר שיתנו לו בביגור גם, אולי בעיקר, אם ידבר על נושאים הזויים כמו הרגלי הזיווג של דרקונים. אני צריך לדבר עם צוות ביגור על זה, אבל ניתן להם לסיים את אייקון קודם.<br />
</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><div style="direction: rtl;">מסתבבים לי בראש כמה נושאים שאני חייב לשבת ולכתוב עליהם, אבל הזמן והמשפחה באים קודם. אני כנראה יקשקש בהמשך על הדברים הבאים:<br />
</div><div style="direction: rtl;"><br />
</div><ul><li>קמפיינים - למה משחק של שמונה חודשים אינו קמפיין אלא "שורטי" ואיך מתמידים בקמפיין כשכל חמש דקות יש לך רעיון חדש לגמרי להריץ שלא מתאים למה שאתה עושה כרגע.</li>
<li>למה אני רוצה לכתוב מורגן ובו זמנית לא רוצה לכתוב מורגן, ועד כמה זה מתסכל אותי.</li>
<li>דברים שחשוב לגוף שמובסס על מתנדבים להבין אם הוא מעוניין להיות יעיל ולהשכיל לתת למתנדבים לעשות את מה שהם רוצים לעשות ועושים הכי טוב.</li>
<li>מחשבות מהמשחק שלי באייקון (שותפות גורל) שהורץ להורים וילדים - כאשר כל ילד חלק עם אמא שלו (או אבא שלו) את הדמות.</li>
</ul><div>עכשיו לישון. לילה.<br />
</div><div><br />
</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-55627794611274449222009-09-25T21:45:00.001+03:002009-10-11T16:17:35.295+02:00הערה קצרה<div style="direction: rtl;">לאחר האזנה נוספת לשניהם אין בי עוד ספק - Endgame אוכל את Death Magnetic בלי מלח.<br />
</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8769638409119329671.post-17163789401100041702009-09-25T14:11:00.000+03:002009-09-25T14:11:24.087+03:00דברים שיכולים להתרחש בו זמנית כאשר אתה לבד עם הילדים<div style="direction: rtl;"><br />
</div><ol><li>האוכל מוכן.</li>
<li>הכביסה סיימה.</li>
<li>הילד הגדול הקיא על כל המיטה. והבגדים. והרצפה. והאבא.</li>
<li>הילדה הקטנה הפכה כוס מים על המחשב הנישא הקטן כדי לנקות אותו.</li>
<li>הטלפון מצלצל.</li>
</ol><div><br />
</div>wickedbarhttp://www.blogger.com/profile/01287110472774068442noreply@blogger.com3