שה"ם לקטינים

בחודשיים-שלושה האחרונים אני מריץ מבוכים ודרקונים לבן שלי ולשלושה מחבריו. זה התחיל כשהוא ראה פוסטר לחוג מו"ד בספריה וביקש להרשם (צעד טבעי מטליסמן ומשחק קליל לו ולחבריו ביום הולדת האחרון שלו) ובהיותי קמצן מוצהר החלטתי להריץ להם בעצמי ולחסוך את הכסף.

בכל מקרה אני מריץ להם את המהדורה הרביעית בעברית. שווה לפרסם פעם את דעתי על המשחק, אבל זה לא הנושא כרגע. מכיוון שכל סשן נמשך שעתיים וקשה להספיק הרבה עם ארבעה כפילי פיטר פן בני תשע שחייבים לפחות קרב אחד בסשן (ובמהדורה הזו קרב נמשך בלי עין הרע...) רק לאחרונה הרגשתי שאני מוכן להתקדם איתם אל מעבר לחוקים היבשים ולהרביץ בהם יותר תורת משחק דמות בסיסית. אחרי מחשבה קצרה החלטתי לחזור לדברים שלימדתי את עצמי לפני שני עשורים כשלראשונה ירשתי קבוצת מנצ'קינים במטרה להפוך אותם לרולפליירים - לנצל את המנצ'קיניות שלהם כנגדם.

בסשן הקודם חיכתי להזדמנות טובה - וברגע שאחד השחקנים ביצע משהו שמתאים לאופי ותפקיד הדמות שלו מייד נתתי לו בונוס נק"נ. במקרה המדובר מדובר בדמות של כהן שהחליטה לנתץ ולטהר מזבח שהם מצאו לאל רשע זה או אחר. החלטתי שזה קרוב מספיק והענקתי לו מאה נק"נ. היתה תגובה זועמת, אך בשלב הזה היא התמקדה באיך זה שהוא מקבל נק"נ ואנחנו לא, מה פתאום, מה קרה? אבל מכיוון שהיה מדובר בסך הכל במאה נק"נ שלושת ציידי האורקים האחרים החליקו את הגלולה המרה והמשיכו בסשן. רק בסופו, כשחילקתי נק"נ לכולם, הם נזכרו שלאחד מהם יש מאה יותר. זה לא העסיק אותם יותר מדי, העבודה שהם רק מאתיים ומשהו נק"נ מדרגה שלוש היתה החשובה יותר בדיון הפוסט משחקי, חוץ מהכהן שחסר לו רק מאה ומשהו.

את הסשן של היום תיכננתי היטב, היה בו המון פלאף, אבל פלאף מהסוג שמעניין אותם - אגדות, סיפורים על אבן קסומה, גובלין דובר-אל-רוחות שנמלט איתה מחורבות עתיקות וכו'. סשן של תחילת משימה קלאסי עם התחלת המסע - וההתקלות האקראית הבודדת שסיפקה את יצר הדם השבועי שלהם. בסוף הסשן חילקתי נק"נ. מאתיים נקודות לכל דמות. לקח להם כמה רגעים, ואז אחד מהם צעק - "היי, הוא עולה דרגה לפנינו!"

סערה! עכשיו הם שאלו, הקשיבו והפנימו מה הם צריכים לעשות כדי שגם הדמויות שלהם יקבלו נק"נ על משחק דמות. שאלו שאלות על מה כל מקצוע בדיוק אומר, מה התפקיד (למשל) של אביר קדוש בדיוק ולמה זה אמור להיות טוב שהסייר מוצא את המלכודות ולוקח סיכון לפרק אותם לפני כולם. מה זה אופי, למה הם צריכים לחשוב על האופי של הדמות שלהם, וכמובן לשאלה החשובה מכל - כן, ככל שתשחקו טוב יותר את התפקיד והאופי של הדמות תקבלו יותר פרסי נק"נ כאלו.

רשמתי, אגב, גם הצלחת משנה קטנה. הבן שלי טען שאני לא פייר ומרמה. אמרתי לו שאם הוא רוצה הוא יכול לקרוא את המדריך לשליט המבוך ולהריץ משחקים בעצמו. הרעיון לא נפסל על הסף, אבל נדחה לאחר סיום סדרת הארי פוטר. יש גבול למה אפשר לקרוא כשיש Wii בבית.

דברים שעושים אחרי חצות במקום לישון

1. משחקים Mahjong עד שמנצחים.
2. קוראים ברשת את המילים לכל מיני שירים שאתה לא בטוח מה הזמר צועק שם.
3. ומתאכזבים שזה לא כזה גאוני.
4. מרגיעים את הילד שאין מפלצות, ואם יהיו אבא יאכל להם את הכבד.
5. באמת יש לי יין טוב שצריך לעשות בו כבד.
6. מורידים מוצרי PDF חינמיים מ-rpgnow ומחפשים זהב.
7. מוצאים :)
8. נזכרים שהבטחנו לורד טוכרמן שנכתוב על הספר המצויין שלה דם כחול.
9. חוזרים לקרוא את Snuff של פראצ'ט, אבל זה דורש יותר מדי ריכוז.
10. האמת, אם זה לא יתפוס כיוון חדש בקרוב זה יהיה סתם עוד ספר על Vimes עם אותם נושאים ואותה פואנטה.
11. מסכן פראצ'ט.
12. מגלים שברבעון השני של 2012 משחק התפקידים Pathfinder עבר את D&D במכירות. כאן.
13. שזה כמו להגיד ש-D&D מוכר יותר מ-D&D, אבל שיהיה.
14. מחברים את בלוגר ל-google+ וכותבים רשימה.
15. מפרסמים ובודקים אם זה מתפרסם בשתי המקומות.

זה לא ישתנה

אני מוצא את עצמי מפזר הרבה מילים ברשת, רובן בפלוס או בפייסבוק (או במחטף פרוע כלשהו). הבלוג הזה לא פעיל כבר זמן מה, אבל כשמצאתי את עצמי כותב משהו מעט יותר ארוך מכמה שורות - החלטתי להשתמש בו שוב.

זה לא ישתנה. נכון, יש עכשיו הרבה רעש ונראה שסוף סוף אזרחי המדינה הזו למדו לצאת לרחוב. ייתכן אפילו שהממשלה שלנו תעשה משהו שיהיה חצי מוצלח (אני לא מעז לקוות למוצלח) וירצה את מעמד הביניים, או איך שלא קוראים לעבדי המאה העשרים ואחת היום. ייתכן אפילו שבעקבות משהו חצי מוצלח שכזה אזרחי ישראל, כמו ילדים שלומדים מה עובד ומה לא, יפנימו שאם יוצאים לרחוב דברים יכולים להשתנות ושלא רק הצרפתים יכולים להשבית עיר כי מחיר הלחם עלה בשני סנט. ייתכן שאם אזרחי ישראל ילמדו את זה הם יצאו לרחוב על דברים נוספים, צודקים לא פחות, ויכריחו ממשלות לעשות דברים בעקבות כך. ייתכן, אבל זה לא ישנה את המצב.

כי גם אם כל זה יתממש - יש גם רף עליון, אי אפשר לצאת לרחוב בשל כל חוסר צדק וגזרה כלכלית. ובמדינת ישראל מודל 2011 יש יותר חוסר צדק אזרחי מאשר אזרחים. לא הכל יעבוד, לא על כל דבר אפשר להשפיע. אז זה לא ישנה. זה לא ישנה כי מדינת ישראל לא מקיימת את התנאי ההכרחי לדמוקרטיה מוצלחת (אפילו למחצה) - היותם של אנשים בשלטון (קרי הכנסת או הממשלה) אינו תלוי בציבור הבוחר. משתי סיבות - בגלל השיטה ובגללנו.

השיטה, טוב זה פשוט - יש מישהו במדינה הזו שמשלה את עצמו לחשוב שהוא יכול להחליט מי ישב בכנסת? נכון, אנחנו יכולים להחליט אם לליכוד יהיו 15 מנדטים או 25 מנדטים. יופי. אנחנו יכולים להחליט מי יהיו האנשים שיאיישו את המנדטים האלה? אל תצחיקו אותי. לאזרח ממוצע, שלא התפקד לשום מפלגה או שלא מצביע בפריימריז של אף מפלגה (למפלגות שטורחות לקיים את הסאטריה המהוללת הנקראת פריימריז) אין שום יכולת להשפיע על הרכב המועמדים של מפלגה זו או אחרת. מה אתם חושבים? שכל מצביעי ציפי ליבני רוצים שם גם את רוני בראון וההפך? אל תצחיקו אותי. חברי הכנסת קוראים סקרים, הם יודעים לפני הבחירות מי מהם בטוח בכנסת, מי אולי (תלוי מנדטים) ומי יחכה לכנסת הבאה. הם לא בכנסת בזכותנו, קהל הבוחרים, וכשהם לא שם בזכותנו, כשאנחנו לא בוחרים אם הם יהיו ח"כים או לא - הם לא חייבים לנו דבר וחצי דבר. אין ח"כ בעל השפעה שמרגיש שאם הוא לא יעשה משהו למען הציבור הכסא שלו בסכנה - ולכן סדר היום שלו מורכב מדברים אחרים, לא מהבעיות שלנו.

עכשיו בטח תגידו לי שאולי זה נכון, אבל ההצבעה שלנו קובעת מי יהיה בקואליציה, ומכאן מי יהיה ראש הממשלה ומאיפה יבואו השרים. יש לי חלקת אדמה למכור לכם, היא כמה קילומטרים מערבית לקיסריה. מחיר מבצע, בחיי. כי אם אתם מאמינים לשטות הזו אין סיבה שלא תאמינו שבאמת יש חלקת אדמה טובה בלב ים. תחשבו רגע על הסיבוב האחרון, מי קבע אם הממשלה תהיה של הליכוד או של קדימה? התפקדות המפלגות הקטנות לצד זה או לצד זה. המפלגות הסקטוריאליות (נכון שמשעשע להבין שהעבודה היום היא המפלגה הסקטוריאלית של שמאלנים מזקנים?) קבעו - ולכן הם גם הכתיבו. לש"ס יש יותר שליטה על המדינה הזו מאשר לביבי, אל תשלו את עצמכם שזה אחרת. כן, תגידו, הוא יכול לזרוק את כולם וללכת עם קדימה. יש לי בשבילכם גם חלקה על הירח, תגיעו לשם במעבורת הבאה של נאסא.

אז מה? אני עוד אחד מאלו שמדבר על בחירה איזורית ולא מפלגתית? כן. אני עוד אחד מאלו שמדבר שוב על בחירה ישירה של ראש ממשלה? לא בהכרח, למרות שזה רעיון לא רע שראש ממשלה ידע שכל אזרח ואזרח מחליט אישית אם הוא ישב שוב בכסא או לא. אז מה? הפתרון שלי הוא לשנות את השיטה?

או את השיטה או אותנו. אמרתי מקודם שיש שתי סיבות - השיטה ואנחנו. כמעט מספיק לתקן רק אחת מהן, ומכיוון שאני לא רואה את 120 בזבזני האוויר שלנו עושים משהו בנוגע לשיטה, אני מציע לעשות משהו בקשר אלינו. תפסיקו להצביע למפלגות שדופקות אותנו. לא אחת מהן, אני לא מדבר על ליכוד או קדימה. תראו לי את רשימת המפלגות שיש היום בכנסת, אלו הן המפלגות שדופקות אותנו. כל אחת ואחת מהן - קדימה, הליכוד, העבודה, מרץ, ליברמן (איך קוראים למפלגה שלו בכלל?), ש"ס, חד"ש וכו' - כולם כאחת, הן חלק מהשיטה ולכן הן חלק מהבעיה. אתם מסוגלים? הייתי בהפגה מול מוזיאון ת"א בשבת ותהיתי לעצמי - כמה ליכודניקים יש פה שיצביעו שוב לליכוד? כמה מצביעי עבודה יש פה שיצביעו שוב לעבודה? כמה מצביעי קדימה? מצביעי חד"ש ומרץ היה קל למצוא - כי פחות איכפת להם הבעיה החברתית שלנו (שלא תעזו להשלות את עצמכם שאיכפת להם ממעמד הביניים או מחירי הדירות!) איכפת להם לנגח את הימין ולנסות לגרד עוד כמה מנדטים, אפילו אם זה אומר לעשות אנטגוניזים לימניים ביננו שמבינים שזו הפגנה של כולנו ולא של השמאל. כמה מהמצביעים שלהם יצביעו להם שוב? ושוב? ושוב?

לפעמים זה נראה לי כמו סיגריות ומעשנים כבדים. מכירים את המעשנים הכבדים שיש להם את הסוג שלהם? הם מעשנים את הסוג שלהם כבר חמישים שנה, הם לא הולכים לנסות סוג אחר. לידם יש עוד מעשנים כבדים של סוג אחר של סיגריות שגם לא הולכים לשנות את הסוג שלהם. ושניהם יושבים ומתווכחים הסוג של מי טוב יותר ולמה כדי גם לשני לעשן אותו. כאילו ששניהם לא יהרגו אותם, כאילו ששניהם לא מסרטנים.

הפוסט הזה הוא, בשבילי, מכתב גירושין לכלל המפלגות בכנסת ישראל נכון ליום זה. אף אחת מכן לא מקבלת את הקול שלי, אני מנצל את אחת הזכויות הדמוקרטיות שטרם לקחתם ממני - עשיתם עבודה מחורבנת ואתם לא מקבלים את הקול שלי. בבחירות הבאות אני אסתכל על מפלגות חדשות, אם יהיו, ואחליט אם לתת למישהו שטרם הסתכל עלי כעל מטרד שיש לסבול צ'אנס להוכיח לי שהוא ראוי לעבוד בשבילי בכנסת. אם אני אמצא מישהו כזה הוא יקבל את הקול שלי, אם לא אני אלך לים או אכניס פתק לבן למעטפה. או שאולי אני אכניס כמה שטרות של מאה שקל למעטפה, ממילא הכסף שלי הולך אליהם, לפחות אני אקצר תהליכים.

Too long a slumber

I hear them as calling

and words seem like falling

as my fingertips itch with the pain.

Though the years are behind us,

the lust still ignites us,

it's the time of the wicked again.

תחרות חיי - מה יהרוג אותי קודם

המתחרים, ללא סדר העדפה כלשהו, הם:

• יותר מדי קפה. הכוונה היא לא לארבע כוסות ביום, נו-נו-נו. הכוונה היא באמת ליותר מדי קפה.
• יותר מדי וויסקי. ראה את ההערה למעלה על המהות של יותר מדי.
• הצורה שבה אני נוהג כשאני לבד באוטו.
• קרינה מצטברת ממסכי מחשב.
• הילדים, בלי כוונה כנראה.
• אישתי, ברגע שפוליסת ביטוח החיים שלי תהיה גבוהה דיה.

אתם יכולים לנחש, הזוכה המאושר יזכה במיליגרם מהאפר שלי.