בכורי יושב לו לצידי, מסיים מעדן שוקולד ומבקש עוד אחד. אני מספק לו מעדן תות-בננה, כי זה מה שיש. הוא מביט במעדן החדש, מושך בכתפיים ומבקש שאני אחליף לו את הכפית.
"למה?" אני שואל.
"כי היא עם השוקולד של המעדן הקודם." הוא עונה.
"אז? גם הפה שלך עם השוקולד של המעדן הקודם." אני מקשה.
"אני לא יכול להחליף את הפה שלי, אבא. אבל את הכפית אני כן יכול." הוא אומר, ופניו לובשים ארשת של מ.ש.ל.
לך תריב איתו, אני מחליף לו את הכפית.
מספר רגעים מאוחר יותר, הוא מרים את ראשו ממעדן התות-בננה ומשחרר הצהרה פילוסופית לחלל האוויר, "באמת, חבל שאי אפשר להחליף גם את הפה. אני לא אוהב שהם מתערבבים לי."
גאון, הילד.
"למה?" אני שואל.
"כי היא עם השוקולד של המעדן הקודם." הוא עונה.
"אז? גם הפה שלך עם השוקולד של המעדן הקודם." אני מקשה.
"אני לא יכול להחליף את הפה שלי, אבא. אבל את הכפית אני כן יכול." הוא אומר, ופניו לובשים ארשת של מ.ש.ל.
לך תריב איתו, אני מחליף לו את הכפית.
מספר רגעים מאוחר יותר, הוא מרים את ראשו ממעדן התות-בננה ומשחרר הצהרה פילוסופית לחלל האוויר, "באמת, חבל שאי אפשר להחליף גם את הפה. אני לא אוהב שהם מתערבבים לי."
גאון, הילד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה