מחייב, הא?

ביום חמישי יצא לי לקפוץ בשעות אחר הצהריים לבנק על מנת למשוך כסף מהחשבון. בד"כ יש כרטיס בשביל זה, אבל הכרטיס הספציפי של החשבון הספציפי בבנק הספציפי לא היה זמין, אז הלכתי על השיטה הישנה - לעמוד בתור ולבקש כסף. כשהגעתי התור היה ארוך והצצה קדימה הבהירה לי למה - היתה רק כספרית אחת. זה לא היה מאוחר מאד, והיו לידה מקומות לעוד שלושה כספרים לפחות, אבל היתה רק אחת כך שהתור התנהל לו בעצלתיים. הרשימה של דברים שאני שונא היא ארוכה ומפורטת, אבל לעמוד בתור נמצא היטב בין עשרת הגדולים. אני מתעב לעמוד בתור, אם יש גיהנום ואני אשלח אליו אני בטוח שיכריחו אותי לעמוד בתור בכניסה (ויספרו לי שאני מאחר נורא, אבל זה עניין אחר). בכל מקרה, לאחר עשרים דקות, עברה ליד התור  מישהי שנראתה סמכותית יותר, אז פניתי אליה וניהלו את השיחה הבאה.

עב"ס: סליחה, יש רק כספרית אחת?

עובדת הבנק: כן.

עב"ס: אי אפשר להוסיף מישהו? התור לא זז.

עובדת הבנק: אני מצטערת, אבל היום כולם משתמשים בכרטיסים ובמחשב בשביל שירותי בנק, לא צריך יותר מכספרית אחת.

עב"ס: אה... אני חולק עליך - תראי את התור.

עובדת הבנק: מצטערת, זו החלטה של הבנק לעודד שימוש בכרטיסים ובאתר הבנק.

עב"ס: כלומר, זו החלטה של הבנק לתת לי שירות רע כי אני לא משתמש בכרטיס כרגע?

עובדת הבנק: לא, זה לא מה שאמרתי. הבנק מעודד שימוש בכרטיסים ובאתר, אז אין צורך ביותר מכספרית אחת.

עב"ס: וואלה. מסתבר שלהיות ראשון זה לא עד כדי כך מחייב, אה?

בתגובה למשפט האחרון שלי עובדת הבנק משכה בכתפיה והלכה משם. אחרי עשרים דקות נוספות הגעתי לכספרית ומשכתי כסף. מתוך סקרנות שאלתי אותה אם זה תמיד ככה, היא סיפרה לי שבעשרים ושמונה לחדש, כאשר אנשים מבוגרים מפקידים כסף (לא הבנתי למה זה, אגב, אבל שיהיה) יש ממש בלאגן. כנראה שלהיות ראשון גם לא מחייב מספיק בשביל אנשים שרגילים לשירות פנים אל פנים כל חייהם.

אין לי ממש מסקנות מהסיפור הזה, גם לא אג'נדה, אבל רציתי לחלוק.