הגיג על כסף, פרסום ומדיה

בחור אחד בשם טל גוטמן, שמעטים מדי זוכרים לו שהוא היה אחד ממקימי דימונז בזמנו, כתב בבלוג שלו פוסט מעניין שאפשר לסכם אותו ב"אוי, אוי, אוי – אנשים מנסים לעשות כסף דוחה ומגעיל מדברים טהורים וזכים כמו טלוויזיה, חדשות ושאר המדיה". אני פשוט לא מבין את זה, איך אנשים עם שכל מכניסים לעצמם לראש שכסף זה דבר רע, דוחה ומסוכן שעדיף להרחיק אותו מהדברים שבאמת חשובים לנו בחיים.

כסף מפרסום, כמה שלא תאהבו אותו, הוא המושיע היחיד שאני רואה לדברים שאני די מחבב כמו ספרות, מוזיקה, קולנוע ולפעמים טלויזיה. למה? כי אישתי לא מוציאה שקל על התחומים האלו בדרכים המקובלות - היא מורידה למחשב שלה כל סוג של מדיה שהיא חושקת בה ולא משלמת על דפים כרוכים, דיסקים, DVD או HOT. פעם התנגדתי לה אידיאולוגית, היום אני מבין שהיא צודקת - הדור הבא (שלי ושל שאר העולם המערבי) יחנק מצחוק בכל פעם שיזכירו לו שפעם אמא ואבא שילמו על הדברים האלו.

שזה היה יכול להיות אחלה, רק שזה משאיר את היוצרים של התכנים האלו בלי משכורת, ובלי משכורת הם לא יוכלו לקנות אוכל - ושמעתי שאחרי שבועיים כאלו אף אחד לא כותב כלום. אני חושב שמדפי סטימצקי, כמו גם סינמה סיטי, ערוץ Yes Cool החדש וחנות המוזיקה הפינתית של ברוך יציעו לנו מעט מאד אם כל הסופרים, המוזיקאים, התסריטאים וכו' ילכו להפוך המבורגרים בברגר קינג כדי לקנות אוכל, פפסי וסמים. יש מצב שאפילו באינטרנט לא יהיה מה להוריד.

הדרך האחרונה שאני מסוגל לדמיין לעצמי להשאיר סופרים ואנשי קולנוע לא רק בחיים אלא גם במקצוע שלהם, היא אם מישהו אחר יעשה כסף מהתוכן הזה במקום או בנוסף למו"לים, חברות התקליטים, אולפני הקולנוע וכו'. אין לי שום בעיה עם פרסומות, לא רוצה – אל תלחץ, והיטב ברור לי שבעתיד המאד קרוב פרסומות יגיעו גם אל התוכן שאישתי "משיגה" בעצמה. אני אחיה טוב עם ספרים, סרטים ומוזיקה בחינם כאשר המחיר שיבקשו ממני לשלם הוא שיהיו בהם פרסומות. תכלס, אני גם מאד מעודד מההתקדמות הטכנולוגית בתחום – מתקרב היום בו כל אחד מאיתנו יראה פרסומות שמיועדות רק לו ולהרגלי הצריכה שלו, תנו לי פרסומות למסעדת הבשר החדשה במקום לתחבושות הגיניות, אני אחיה עם זה טוב מאד.