יום ראשון, 18 באוקטובר 2009

שותפות גורל - משחק משולב להורים וילדים

באייקון אשר עבר עלינו לטובה, אך כעדר קרנפים דורס, העברתי משחק תפקידים שהיה מיועד לשחקנים שגררו את ההורים שלהם למשחק כדי להסביר להם בצורה הטובה ביותר מה זה התחביב הזה שלהם. את המשחק הרצתי יחד עם אח שלי, בר מולוט (שמחפש קבוצה, אגב) משום שבשל בעיות ברישום ובשל צמד הורה-ילד אחד שאיחד שעה למשחק השתתפה רק קבוצה אחת ברצועה, ולא שתיים. על מנת להתאים את המשחק למשהו שהוא בו זמנית קרוב למה שהילדים משחקים בחוג (מו"ד כלשהו) אבל גם מעביר את התחושה הקלאסית של פעם - בר ואני בנינו הרפתקה ושיטה שמעבירות את התחושה של ספרי "אתה הגיבור" הישנים. המכשף מפסגת הר האש היה ה-feel שחיפשתי.

התחלתי את המשחק בשאלה המתבקשת להורים, מה הם מבינים מהתחביב הזה של הילדים שלהם. התשובות נעו בין כלום לשום דבר, מה ששימח אותי מאד - אם הם היו רולפלייירם בעברם לא היתה ממש פואנטה במשחק. הסברתי להם את עקרי הבסיס (דמויות, מנחה, קוביות) ושבניגוד למשחק רגיל, בו לכל שחקן יש דמות אחת, במשחק הזה לכל שני שחקנים - צמד של הורה וילד - יש דמות משותפת. היה ברור לי שהילדים יובילו את המשחק בהתחלה, וזה בסדר, ההורים היו צריכים זמן הסתגלות.

הרצנו את הסצנה הראשונה כאשר הילדים משתתפים אקטיבית יותר במשחק וההורים בעיקר לומדים מצפיה איך מתנהל משחק תפקידים. זו הדרך היחידה שאני מכיר ללמוד את החוקים הלא כתובים של המשחק הזה - שמשחקים על ידי שיחה, שיש הבדלה בין השחקן לדמות, מה זה אומר "המחנה זה העולם וכל יתר הדמויות" וכו'. לאחר הסצנה הראשונה קטענו את המשחק והפלתי עליהם חוק חדש: כדי שדמות במשחק הזה תבצע דבר מה שני השחקנים שלה, ההורה והילד, צריכים להסכים מה לעשות. מוהאהאהאה!

בסצנה הבאה הצליחה הקבוצה הלא אורתודוכסית שלי לעשות את מה ששחקנים עושים תמיד כדי לעצבן את המנחה שלהם - להתפצל. ועוד באמצע מבוך! בכל מקרה בכל צד של הפיצול התמודדו ההורים וילדיהם לראשונה במשחק אם איום טקטקי פעוט. בצד אחד שתי דמויות נתקלו במספר גולבלינים ששואבים מים מאגם תת קרקעי, בצד השני נתקלו שתי הדמויות האחרות בשער גדול וסגור עליו שומרים שני חצי-אורקים מושעממים. בתכנון מראש בר ואני חשבנו שקרוב לודאי שהילדים יתרגמו יצורים אלו למטרות אבל ההורים מצד שני דווקא יחפשו פתרונות אלימים פחות.

פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.

לאחר שחוסלו בקרב בזק שני גולבינים שואבי מים ע"י שתי אמהות צמאות דם הדיון הפילוסופי היה האם להשאיר את הגולבין השלישי, שברח בשחיה לאגם ממנו אין מוצא, לטבוע בעצמו או להכנס ולחסל אותו. היה זה אחד הילדים שהציע לקחת אותו בשבי במקום, האמהות היו שמחות לשסף את גרונו על עצם כך שהוא העז להתעסק להם עם הילדים. בצד השני ילד אחד ואבא שלו השתמשו בטבעת העלמות על מנת לחסל חצי אורק אחד לפני שזה יספיק לעשות דבר מה. הצמד השני של אמא וילד שברו לחצי אורק השני את העצמות במיומנות שלא היתה מביישת בריון נתנייתי ממוצע. היה אלים.

בהמשך המשחק "שיחקתי" בלהעביר את הדמויות משליטת הצמד, לשליטת ההורה בלבד ולשליטת הילד בלבד. סצנה מסויימת שיחקנו פעמיים - פעם הילדים על ההגה ופעם ההורים. היה שוני מעניין בגישה שלהם למשחק, ההורים היו באופן טבעי מנותקים יותר מהדמויות שלהם בהיותם שחקני תפקידים משופשפים פחות. אבל למרות ששיעתי מראש שההורים יהיו שחקנים אלימים פחות מהילדים שלהם התבדתי לחלוטין, גם אלו וגם אלו העדיפו את האלימות כדרך הראשונה לפתור בעיות.

מה שמעניין היה למצוא דרכים לקרב את ההורים לדמויות ולמשחק, בעיקר משום שזה לא בא להם טבעי. האב הבודד במשחק היה מסוגר יותר מהאמהות, ותפקד יותר על תקן יועץ לבן שלו מאשר שחקן שותף. רק באיזו סצנה שבה גובלין הציע לבן שלו לתת לו 10 מטבעות זהב על מנת שילך וישחד את ראש המשמר הגובליני בשמם הזדעק האב, "מה פתאום? שני מטבעות, אפילו לא אחד יותר". המבט על פניו אמר בברור שנפל לידי סוחר ממולח שעד כה המשחק לא עניין אותו משום שלא היה בו משהו שהוא יכל להתחבר עליו מחייו שלו. המו"מ בינו לבין הגובלין היה הנקודה בה הוא ממש נכנס לכסא הנהג וחיפש משפטי מכירה על בסיס הדמות שלו ("אנחנו עניים, תראה איזה סחבות אנחנו לובשים").

אנקודטה נוספת היא שהיה מעניין לראות את חוסר הידע של ההורים מתורגם למשחק טוב יותר. כאשר הקבוצה הגיעה לחדר הקוסם ומצאו בו את המלצרית שנעלמה שותה עימו יין היא הסבירה להם: "לא נחטפתי. נפלתי לבור וקיבלתי מכה חזקה מאד ברגל. הגובלינים הנחמדים האלה לקחו אותי לקוסם כדי שיבדוק אם לא שברתי אותה. עכשיו אני פה וטוב לי, אני לא רוצה לחזור, אני מאוהבת..." אחת האמהות גרדה בפדחתה ושאלה את הקבוצה, "טוב, מה עכשיו? בסדר לה פה." ונענתה על ידי אחד הילדים (לא זה שלה, אגב) "מה, את לא מבינה? היא מוקסמת. מה זה השאלות קיטבג האלה?" נשבע לכם, אני מצטט מילה במילה. בלי ההערה הזו והידע של הילדים על לחשים כאלו, איזו רולפליי היה אפשר לעשות כאן! אח, הבורות המבורכת של תחילת הקריירה השחקנית.

בסופו של דבר המשחק היה, מבחינתי, הצלחה. הילדים קיבלו הרפתקה בסיסית ומגניבה. ההורים קלטו מה הילדים שלהם עושים בתכלס במשחק (שאלתי). היה מעניין לראות שלא משנה מה הגיל או המגדר, כאשר יצור אנושי ניגש למצב לא ברור ומכשול שלא ידוע לו איך לפתור - הוא ינסה אלימות בתור האופציה הראשונה. אני שוקל להרחיב את הקונספט הזה בביגור 10 ולהריץ גם שם משחקי שותפות גורל, כל הורה שמבין מה זה הקסמה שווה לעמותה לפחות שלוש פ"ז.

הוסף רשומת תגובה