יום שני, 2 בנובמבר 2009

הזאטוט בפסגת הר האש

רכשתי לי באייקון את המכשף מפסגת הר האש. אני חושב שזו הפעם השלישית שאני מחזיק בבעלותי את הספר, הראשון התפורר בשלהי ילדותי לאחר ששיחקתי בספר שלושים מיליארד פעם. הפעם השניה היתה כשאספתי אותו אחרי הצבא מסטימצקי כלשהו, אבל העותק הזה אבד לי במעבר דירה. עכשיו יש לי אותו שוב, בפעם השלישית. אז הרצתי אותו, לבן שלי, בשבת.

הוא בן שש וחצי, קיסר המסכים הקטן, וכישורי הקריאה שלו לא מפותחים דיים לשחק בזה לבד, אבל אחרי שהסברתי לו את הרעיון סיכמנו שאני מקריא והוא מחליט. בהמשך התברר שאני גם אחראי על רשימת הציוד, כמות הצידה הנותרת ואיך מגלגלים מזל. הוא היה אחראי, כאמור, על כל ההחלטות ועל טבח במפלצות. המטרה סומנה מראש, קודם המכשף - אח"כ האוצר. ואם יהיה הדרקון הזה שאבא סיפר עליו בנוסטלגיה, מה טוב.

היה מאגניב בטירוף, קצת כמו להריץ מודול כתוב מראש, וההרפתקן האמיץ שטרם הגיע למטר ועשרים טבח לו בדרך בגובלינים, אורקים, מינוטאור, קיקלופ ודרקון. הוא גם גילה חמלה רבה כלפי כל מיני שבויים וזקנים אומללים, אבל התעצבן שאי אפשר להרוג את שר המבוך אחרי שהתברר שהוא משקר לגבי הדרך הנכונה לצאת מהמבוך הזה. לבסוף הוא הגיע למכשף, הסכיל לשרוף לו את מקור העוצמה שלו (אני לא מגלה מה הוא, מחשש לספויילר) ולנצח אותו בקרב, אבל לרוע המזל לא היו לו שלושה מפתחות ולכן לא הצליח לפתוח את תיבת האוצר. כמו שהוא סיכם: "קצת ניצחתי וקצת לא."

בשבוע הבא כנראה ננסה שוב, בעיקר עכשיו כשהוא יודע שצריך מפתחות עם מספרים וכשיש לו מפה של המבוך (ששיעמם אותו לאללה, אבל שויין). למכשף מראש אין סיכוי, אבל הילד חייב להשיג את האוצר שלו. צודק, זה הלקח הראשון של כל רולפלייר, ההרפתקה לא גמורה עד שחפצי הקסם לא מחולקים. עכשיו צריך לגרום לאיזה חבר שלו להתמכר לרעיון, יש לי עדיין את מאבק הנסיכים - שדורש ששני שחקנים ישחקו במקביל. אח"כ D&D, ובסוף Rolemaster.

יש מצב שבמקום שאני אדאג שהוא יהיה רופא או עו"ד, אני דואג שהוא יהיה רולפלייר.

הוסף רשומת תגובה