יום ראשון, 22 בנובמבר 2009

הכלי הוא המסר

יש דיון באיזה בלוג אחר על האם זה שאי אפשר לרכוש מיומנות זגג במו"ד זה אומר משהו או לא. על רגל אחת יש שם שתי דעות - דעה ראשונה טוענת שזה בסדר שבמו"ד אין מיומנויות של "מסביב" אלא רק מיומנויות של קרב משום שהשיטה של מו"ד מעוניינת רק בקרב ואת שאר הדברים האחרים היא משאירה לידי רולפליי ולא מכניקה. רוצה זגגות? יש לך, אל תטריד את השיטה. דעה שניה, שאני שותף לה, היא שהעובדה שהמיומנויות לא שם היא מכיוון שלדעת יוצרי המשחק זה לא חלק מהמשחק, כלומר כל הקטע של הרולפליי הוא לא חלק מהווית המו"ד ולא רק לא חלק מהשיטה הטכנית.

אני מעוניין להסביר למה אני צודק, אבל קודם אני ארחיב את דעתי על מנת שתהיה ברורה יותר. מה שאני טוען הוא שזה לא משנה שיש הוראות על בניית רקע לדמות ועל לעשות התקלויות שאינן קרב בלבד, עצם העובדה שהשיטה המכנית היא אך ורק קרב אומר שהמשחק הוא אך ורק משחק של קרבות וכל מה שיש מסביב זה כל מה שזקני משחקי התפקידים התרגלו שצריך להיות שם, אבל שחקנים חדשים (צעירים כזקנים ובעיקר מהגרים ממשחקי תפקידים און ליין) לא יעשו לעולם. זה קשור למונח שגורודין זורק מידי פעם - השחקנים משחקים משחקי תפקידים על ידי כך שהדמויות שלהם משתמשות בכלים שניתנו להן על מנת לפתור מצבים (אני קצת מנסח אותו מחדש). זה עניין בסיסי לחלוטין, המנחה יוצר מצב (סצנה, סיטואציה, התקלות) והשחקנים משתמשים בדמויות כדי לפתור את המצב, הם עושים זאת על ידי סריקת האפשרויות שכל דמות יכולה לבחור בה - ואפשרויות אלו מוגדרות על ידי הכלים שהשיטה נותנת לדמויות. מהאפשרויות האלו הם יבחרו אחת, מה שאומר כלי מכני כלשהו, וישתמשו בה. במו"ד כל הכלים כולם קשורים לקרב ולכן מה שהשחקנים יעשו הוא לפנות לקרב על מנת לפתור מצבים. שחקן שעושה משהו אחר עושה זאת כי הוא שחקן ותיק שלמד ממקומות אחרים שמשחקי תפקידים זה יותר מלתקוף (או שחקן צעיר ששחקן ותיק איפס אותו).

לכן זגגות היא אולי דוגמה קיצונית, אבל רשימת מיומנויות של שיטה צריכה לכלול מיומנויות כגון חקירה, שוחד, בירוקרטיה, משחק (Acting) וכדומה. אולי המנחה לא יבקש מהשחקן לגלגל שימוש במיומנויות האלו (ואולי כן, אני כן מבקש) - אבל המצאותן על דף הדמות מעבירה לשחקנים את המסר שזה חלק מהמשחק, שצריך לחשוב על האספקטים האלו של הדמות במהלך בנייתה ושכאשר ישנו מצב שצריך לפתור אלו הם חלק מהכלים שיש לדמות על מנת לפתור אותו, והם לא כלים סוג ב' לעומת התקפה, כדור אש או דקירה מאחור. אלא אם, וזהו האלא אם שמחזיר אותי להצהרה הראשונה, אי שימוש במיומנויות אלו והתרכזות בקרב היא-היא המטרה של המשחק, הדבר היחיד שמעניין את יוצרי המשחק ומה שהם מתכננים שמי שמשחק במשחק אכן יעשה בסשן שלו. במו"ד אין מיומנויות כאלו, ומה שיש בטל בשישים ומחוויר בשמונים לעומת כל אפשרויות הקרב המגניבות שבו, ולכן לדעתי אין מנוס מהמסקנה - מבחינת האנשים שיצרו את מו"ד 4 מה ששחקנים אמורים לעשות במשחק שלהם הוא להלחם בעזרת הדמויות שלהם - הקרב הוא משחק המו"ד, ומשחק המו"ד הוא הקרב.

זה לא חדש, זה היה כך גם במו"ד 2, AD&D למען האמת, ורק המהדורה השלישית עשתה חצי צעד לכיוון משחק תפקידים שפוי. המסר הזה נקרא על ידי השחקנים, הם מבינים אותו והם מקבלים אותו. אם תשאל אותם אם הלוחם שלהם מנשק ידי עלמות או מחטט בשיניו בעזרת פגיונו המגואל בדם ייתכן ותהיה להם תשובה (אם כי לדעתי לרובם לא) אבל באותה נשימה הם יסבירו לך שזה לא מה שמשנה, מה שמשנה זה אם הלוחם שלהם תוקף יותר או פחות וכמה נזק הוא יכול לעשות בתור אחד.

הוסף רשומת תגובה